ההמנון לא שלו - וגם המדינה לא מדינתו
כשסלים ג'ובראן לא שר את התקווה הוא אומר: הייתי מעדיף שישראל לא תקום. ואם זו לא מדינתו, פסיקותיו המשפטיות בעניינים שקשורים לביטחונה, הן בהתאם
כל אנשי הימין המובהקים מריבלין עד יעלון, יצאו להגנתו: "מה אתם נטפלים אליו? זה לא ההמנון שלו, הוא לא יכול לשיר 'נפש יהודי הומיה'".
הטיעון, כשלעצמו, הוא טיעון סרק. במדינות רבות ההמנון הוא ארכאי לחלוטין, מילותיו מגוחכות, לעתים הפוכות לחלוטין מערכי החברה המודרנית, ואין איש שחושב לשנותן. לא את ההמנון של הממלכה הבריטית המאוחדת הרואה ב"מלכה רבת החסד", סוג של שמש העמים. גם לא את ההמנון הגרמני ומילותיו המטרידות "גרמניה מעל הכל".
המנון הוא אתוס, הוא סמל. במקרה של המדינה שלנו, זה הרבה יותר מזה. הוא הסבר לכל קיומה של מדינת הלאום של העם היהודי. מילות ההמנון מבטאות את התקווה של שנות אלפיים של עם שהוגלה מארצו, ולא פסק לרגע לחלום על שיבתו לארצו וקימום עצמאותו המחודשת.
שאלתי שלושה מחברי הכנסת הדרוזים, אם יש להם בעיה עם ההמנון, שלושתם ענו את אותה התשובה: "לא רק שאין לנו בעיה עם ההמנון, אנחנו גאים לשיר אותו". והוסיף לי הח"כ החדש שכיב שנאן, אתה יודע שאין לנו כל בעיה עם הזהות היהודית של המדינה, אנחנו דווקא בעד.
אז זהו העניין, לכל המיתממים. כשגו'בראן לא שר את ההמנון, הוא בעצם אומר, המדינה הזאת שבאה לידי ביטוי בהמנון שלה, היא למורת רוחי. הייתי מעדיף שהיא לא תקום, שהרי לי יש נרטיב משלי, זהות ערבית, פלסטינית, שהישות הזאת שלכם מחקה אותה. או כמו שאמרו מקורביו "הוא לא ציוני".
אז שיהיה ברור, לא רק ההמנון לא שלו, הדגל לא דגלו, המדינה לא מדינתו. לכן פסיקותיו המשפטיות בעניינים שקשורים לביטחונה של המדינה, הן בהתאם. כך בקשר לגדר ההפרדה, שהרכב מ בבית המשפט העליון נאלץ לבטל החלטה שלו על צו הפסקת עבודה של הגדר. כך בקשר לחוק האזרחות כשהצטרף למיעוט
זו הסיבה שהיה השופט היחיד שתמך בעתירת אנשי השמאל בקשר לחוק החנינה של ההתנתקות כשהוא מתעלם מכך שבית המשפט העליון נתן הכשר לחנינת מאות מחבלים מטעמים של מחווה מדינית וכדומה - אבל ג'ובראן התעקש שמפגיני הימין לא יזכו לאותה התחשבות.
השופט ג'ובראן קיבל לגיטימציה לדרוך על סמלי המדינה. הצעד הבא בפתח. כל נבחרת מייצגת של המדינה, תתפלג למכבדי הסמל ולבזים לו. דגלי ישראל יורדו ממוסדות ממלכתיים, כדי לא לפגוע במי שזה פוגע ברגשותיו הלאומיים, "כי מה לו ולמגן דוד היהודי".
אז זהו, שסמלים לאומיים הם לא תוכנית כבקשתך בשום אומה, בשום מדינה, אלא אם היא בחרה להתאבד. אם שופט אינדיאני בבית המשפט העליון בארה"ב היה חותם את פיו בזמן שירת ההמנון הלאומי, המדבר על העם האמיץ וניצחונו (על האינדיאנים שחוו נכבה אמיתית), היו מעלים אותו למעבורת חלל, כזו שממריאה ולא חוזרת. רק כאן, שרים לו הלל, ופותחים פתח רחב למדינה הרב לאומית.
פריצת הסכר של ג'ובראן, צריכה תגובת נגד חד משמעית. הצבת גבולות ברורים לקיומה של מדינת הלאום היהודי. כי אם נמשיך בשיטת החנפנות הוותרנות והסלחנות, התקווה בת שנות אלפיים תתרסק בפנינו. הרעיון האווילי להוסיף להמנון בית נוסף, לא ירצה את אלו הרוצים בהשמדתנו, הוא רק יהווה עוד צעד לקראת החרבת הבית הלאומי. כי מי שלא שומר על ערך הסמלים הלאומיים שלו, כבר לא ישמור על כלום.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם