כולם הופכים לשותפים לטבח
בסוריה מתבצע רצח עם מהנוראים בהיסטוריה המודרנית והעולם מגמגם, חושש מתקדים עיראק, אפגניסטן ולוב
לעומת זאת התחברתי מאוד לתיאטרון המחאה בדמשק, אל מחזאים וסופרים ושחקנים כמו מוחמד מאג'וט וסעד אללה וונוס ואחרים, שביקרו את השלטון, הוגלו או עונו ונמקו בבתי הכלא.
בתפקידי העיתונאי, באחד הסיורים בלבנון, הבנתי את עוצמת החשש של בני שיחי מה"מוח'בראת" הסורי. זו הסיבה שבכל פעם ששמעתי את הנושפים בשופרות התעמולה הסורית הצטמקתי מבושה.
בשבוע שעבר היה כנס הזוי כזה בתיאטרון "אלמידאן" בחיפה. פוליטיקאים דיברו על קונספירציה נגד סוריה כשבחומס נהרגו באותו יום יותר מ-100 אזרחים חסרי הגנה. אין בדבריי להמעיט או חלילה לזלזל ולבטל את הטענות כי ישנם גם אינטרסנטים ערבים ומערביים המלבים את מרחץ הדמים בסוריה, אבל הן אינן יכולות, ואסור להן, להחריש את הזעקה נגד מרחץ הדמים הנורא בשכונת באבא עמרו בחומס, בדרעא, בחמה, באידליב, באוניברסיטת חאלב ובשכונות דמשק.
כל שאני מבקש הוא שייתנו לילדים האלה לחיות
בסוריה מתבצע רצח עם מהנוראים בהיסטוריה המודרנית והעולם מגמגם, חושש מתקדים עיראק, אפגניסטן ולוב. יש רצח ילדים, הוצאות להורג, הפצצות של אזרחים חסרי ישע בתותחים, בטנקים ובטילים, ועל במת העולם מתגוששים נציגי מדינות שאף הם טבחו בעמיהם: רוסיה וסין, ונציגי מעצמות קולוניאליסטיות שכבשו, רצחו ובזזו אוצרות טבע. והעם המסכן זועק לשמיים בקול אחד, שיר שהפך להמנון המהפכה, ואלה מילותיו: "יא אללה, אין לנו זולתך, יא אללה".
המשטר חושש אפילו מזמרי המהפכה. הוא מלקט ומוציא אותם להורג. כמה נורא לראות את תמונות הזוועה באתרי האופוזיציה באינטרנט. אני רואה רופאים בוכים ומתחננים למנות דם ולסיוע הומניטרי, נשים מייבבות ליד גופות או חלקי גופות של ילדיהן הרכים,
תהלוכות ההלוויות שהפכו דלק למהפכה וילדים עירומים בקור המקפיא בהרי סוריה.
בעיניי אין נורא משכירי העט והעיתונאים הסורים שמכחישים את שואת עמם, מבטלים את התמונות, מוחקים את הכאב של האחרים במשיכת קולמוס ובהבל פה. אלה הם הקרנפים של המזרח התיכון.
לא מעניינות אותי עדות ודתות ופאתוות של אימאמים, ולא נוגעת לי אל-קעידה, חיזבאללה והאחים המוסלמים. אני רואה את רצח העם הזה, קילומטרים ספורים מאיתנו - ונתקף חלחלה. לעזאזל השלום עם משטר הדיכוי הסורי.
אינני רוצה לאכול חומוס בדמשק ולא להשתטח על קברי נביאים בהר חוראן. כל שאני מבקש הוא שייתנו לילדים האלה לחיות. מכאן אני מצרף את זעקתי לעולם, שאם ימשיך לשתוק, יהיה שותף לרצח העם הסורי.
הכותב הוא איש טלוויזיה עורך ועיתונאי
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם