גבי אשכנזי הוא הקורבן
כולם שכחו שהסיפור התחיל במלחמה עכורה ומכוערת של שר הביטחון נגד הרמטכ"ל. אשכנזי, כמו רבים אחרים, לא יצא בשלום מהמפגש עם ברק
← דעה: אשכנזי זרה חול בעיני עצמו
אבל זה לא הכל. אשכנזי, על פי טיוטת דו"ח המבקר, גם לא רצה שנת כהונה חמישית, לא פעל לקבל שנה חמישית ולא הפעיל "מטה", לא גדול או קטן, שמטרתו להשיג לו שנה חמישית. כן, גם את הדברים האלה שמעתם וקראתם לא מעט, אבל לא נמצא להם שום ביסוס מציאותי. אה, וגם לא היה שיבוש חקירה בידי גבי אשכנזי. אז מה אם שמעתם שכן היה. האמת היא, שלא היה.
אישית, אחרי מסע הציד המתואם והמתוקשר שביצעו מערכות רבות עוצמה על ראשו של גבי אשכנזי בשנה האחרונה, המתנתי לדו"ח המבקר בנשימה עצורה. יכול להיות שהם צודקים? יכול להיות שאשכנזי זייף את המסמך, או ידע על הזיוף, או הפעיל בשלט רחוק מערכת שמטרתה היה לארגן לו שנה חמישית - ולזרוק במקביל את יואב גלנט לבית הסוהר, תוך הפיכת אהוד ברק לברווז צולע? אז זהו, שלא. חוץ מזה, אהוד ברק היה ויישאר ברווז צולע גם בלי אשכנזי.
ואילו יואב גלנט, לו היה אזרח פשוט ולא אלוף בצבא, היה מוצא את עצמו מתמודד עם אישומים פליליים בפרשת הקרקעות שלו, שאינה קשורה בשום קשר שהוא במסמך הרפז או בגבי אשכנזי. וגם את הרמזים האלה קראתם ושמעתם, אפילו בעיתון הזה, אבל הם בדיוניים. האמת היא שגלנט הוא לא רמטכ"ל כי בזז קרקעות, התעלם מהפניות והשאלות שקיבל, שיקר לבתי משפט, התנהג כאילו הוא בעל הבית של המדינה ולא הבין שגם אם ברק הבטיח לו את הרמט"כלות שנתיים קודם, לפעמים טחנות הצדק עושות את עבודתן.
בפעם הזו הן עשו את עבודתן בסיועו הצנוע של קלמן ליבסקינד ואחר כך התנועה הירוקה, בג"צ, מיכאל איתן ומיכה לינדנשטראוס. נגיד שוב: אין קשר לאשכנזי. התחקירים על גלנט פורסמו שנה וחצי לפני שמישהו חשב על המסמך הזה. כך שאשכנזי לא "הפיץ לעתונאים חומר על גלנט". לא היה, לא נברא, משל ושנינה היה.
אז מה כן היה לנו כאן? יש לנו כאן טיוטת דו"ח של מבקר המדינה שלא מספקת את הסחורה. מכיוון שכך, חבל שבאה לעולם מלכתחילה. חבל שכל כך הרבה (עשרות) אנשים עבדו, כל כך הרבה שעות בוזבזו (עשרות אלפים), כל כך הרבה כסף ציבורי ואנרגיה אדירה נזרקו, כדי לגלות לנו כל כך מעט. מי כתב את המסמך הזה? לא יודעים. לי, אישית, ברור שבועז הרפז לא היה יכול לכתוב אותו לבד, כי המסמך הזה הכיל נבואות רבות, מדהימות, שכולן התממש אחר כך במציאות.
מה שקורה כאן זה שהסיבה קמה על המסובב, הגולם מורד ביוצרו, האנשים התבלבלו ושכחו מה קרה קודם ומה קדם למה. הרי היתה התקפה של שר בטחון על רמטכ"ל שמטרתה היתה להדיחו באמצע הכהונה. זו עובדה. בועז הרפז ידע את כל פעולותיו של אהוד ברק מראש, וסיפק את המידע הזה מראש לכל מי שרצה לשמוע. גם זו עובדה. התכנית להדחת אשכנזי באמצע השנה השלישית היתה גם היתה, כי התרחשה בשטח, במציאות, מול פרצופנו-ובעיקר פרצופו הנדהם של אשכנזי. ולכן, יש לסיפור הזה התחלה, ויש לו סוף.
ההתחלה היא המלחמה העכורה, המתוחכמת, המתוכננת, שנלחם שר הבטחון ברמטכ"ל שלו. המלחמה הזו הצליחה. הרמטכ"ל התערער. עצביו נמרטו. ואז, כשהגיע הרפז, עם המידע המדוייק, בזמן אמת, על כל המזימות וכל המעשים שעשה ברק, שעשתה לשכת ברק, אשכנזי וסביבתו התמכרו למידע הזה. תראו
השימוש שעשו המבקר ואנשיו בהקלטות מלשכת הרמטכ"ל הוא מחפיר. תארו לעצמכם שהיו הקלטות מלשכת המבקר. תארו לעצמכם שהיו הקלטות מלשכת הרמטכ"ל משה לוי, בדיוק בתקופה שהופצו הרינונים על דן שומרון (נטען שהוא הומוסקסואל כדי לטרפד את מינויו לרמטכ"ל). תארו לעצמכם שהיו מושגות ההקלטות בלשכת ראש הממשלה. או בבית ראש הממשלה. ורעייתו.
הדברים האלה, שנאמרים בטלפון, הם צנעת הפרט, הם רשות הפרט, הם אנושיים. הקורבן שלנו הפעם הוא אל"מ ארז וינר, עוזר הרמטכ"ל, אדם אומלל שניצב כמעט לבד בחזית היומיומית המוטרפת שנכפתה עליו על ידי לשכת השר. וינר היה נאמן ומסור לבוס שלו, וכך זה צריך להיות, וחווה יחד איתו את ההתנכלויות היומיומיות מצד לשכת השר. כשמגיע הרפז ומוסר לו מידע רב ערך, מדוייק ונכון, וינר נהג כפי שכל עוזר היה נוהג. גם עוזר המבקר היה נוהג כך, לו היה מתברר שמנסים להדיח את המבקר באמצע הכהונה.
אני חושב, ויכול להיות שאני היחיד שחושב כך, אבל אמשיך לחשוב כך, שההתעסקות האינטנסיבית בקשקוש הזה, עם המסרונים והטלפונים והקשקושים, היא התחרפנות מוחלטת של המערכת בכלל, ושל משרד מבקר המדינה בפרט. ולמה גבי שם את המסמך במגירה ורק הראה אותו לשני אלופים קרובים? באמת, איום ונורא.
המסמך, אגב, חוקי לגמרי. אין בכל מה שכתוב בו עבירה פלילית. זו תכנית עבודה שתיארה מציאות. מה יעשה איתה אשכנזי? ירוץ למשטרה? היה יוצא עוד יותר טמבל משיצא. ילשין אצל היועץ המשפטי? כנ"ל. התנהגותו של אשכנזי לא היתה מושלמת, אבל היתה אנושית. כמי שראה מקרוב מה שקרה שם, אני לגמרי מבין למה נהג כפי שנהג.
המבקר, צריך להגיד, מותח על אשכנזי ביקורת נוקבת בתחום הזה של ההתנהלות. הקשר עם הרפז, הצנעתו, "איסוף החומר" על שר הבטחון ואנשיו. הבעיה היא שבלשכה השניה, של ברק, אין הקלטות. שם, הדיסק הקשיח נעלם. אגב, הוא לא סתם נעלם, מישהו ניפץ אותו בפטיש. זו עובדה. וגם מסמכים אין. עובדה. מישהו גרס אותם.
אמנון אברמוביץ אמר אתמול בערוץ 2 שזה מזכיר לו את התנהלות ברק בפרשת צאלים. אני רוצה להוסיף: זה מזכיר את התנהלות ברק בכל הפרשות שהיה מעורב בהן. תמיד אין מסמכים, אין הקלטות, אין עדויות ואין ראיות. כאלה הם החבר'ה מהסיירת. לא משאירים עקבות. ברק אפילו אישר ליאסר ערפאת לקדוח גז מול עזה, בניגוד לכל ההמלצות של כל הדרגים (למתאם הפעולות בשטחים קראו אז האלוף יעקב (מנדי) אור) אבל לא עשה את זה בכתב. לא השאיר אחריו סימן.
סיכום? בזבזנו הרבה מאוד זמן ואנרגיה. חבל. בסיפור הזה יש צד מתוחכם וצד מטומטם, או שיש בו צד מסוכן וצד תם, מה שבטוח, שיש בו קורבן. כמו כל אלה שנתקלו באהוד ברק בעבר, גם גבי אשכנזי לא הצליח לצאת מהאיש הזה בשלום. כל מה שברק נגע בו בקריירה הפוליטית שלו נגמר באסון. כל פיסת דשא שדרך עליה, קמלה. כל גפרור ששיחק בו, הדליק מדורה. עכשיו זה קרה גם לאשכנזי.
כן, גם אשכנזי תרם לפרשה הזו את חלקו, אבל לטעמי, כמי שעקב אחר האירועים בזמן אמיתי, הוא היה הקורבן, המתגונן, ולא התוקפן המתכנן. מה שנותר זה לקוות שמערכת היחסים הנוכחית של אהוד ברק, הרומן עם ביבי, תיגמר קצת יותר טוב. כי במקרה הזה, הקורבן יכולים להיות אנחנו.
אקו"ם