לאוורר את החדר
עכשיו, כשפרשת הרפז מגיעה לסיומה, צריך להחזיר את הערכים שאבדו לקדמת הבמה. כי עליהם נלחמו החיילים בעבר ועליהם הם יילחמו גם במלחמה הבאה
כולם שמעו איך בזמן שהם מנסים למנוע מלחמה, התנהלה לה מלחמה אחרת, בקריה, בין שני הבניינים החדישים והמפוארים, בין שניים שהיו בעצמם מפקדי הצבא.
הקצינים הזוטרים, שניזונים מהכותרות של הדוח ברדיו במהלך נסיעה חפוזה או מדפדוף מהיר בחדשות דרך הטלפון הסלולרי, פחות מתעניינים בפרטים הקטנים, הם רק שומעים את הכותרות, האמירות המרכזיות ולא מבינים איך אלה מתיישבים עם רוח וערכי צה"ל.
גבי אשכנזי, הרמטכ"ל לשעבר והמפסיד העיקרי מטיוטת הדוח, הדגיש לא פעם את חשיבות הערכים האלה. הוא לא בחל להדיח מהצבא את חברו הטוב מחטיבת גולני, תא"ל משה (צ'יקו) תמיר, בגלל מה שהוא כינה הפגיעה בערכי צה"ל ובראשם ערכי המשמעת והדוגמה האישית.
גם בפרשה אחרת, של תא"ל עימאד פארס שכיכבה בתקופת כהונתו, היו הערכים הללו כמסמלים את דרכו של צה"ל והראו את הדרך לסיום שירותו של קצין רב זכויות.
עכשיו גנץ צריך לפעול
בסיפור הנוכחי נפגעו כמה וכמה מערכי צה"ל. דוגמה אישית, אמינות, רעות. כל אחד יכול לעשות פרשנות עד כמה ובאיזו צורה. השורה התחתונה ולא משנה כרגע מי עשה מה למי היא שצריך להחזיר את הערכים האלה לקדמת הבמה כי עליהם נלחמו בעבר ועליהם יילחמו במלחמה הבאה.
המטלה הזאת מונחת לפתחו של הרמטכ"ל, רא"ל בני גנץ. אותו גנץ שכינה את הפרשה הזאת, כאשר התפוצצה, כמדיפה ריח של פגר.
מאז נכנס הרמטכ"ל לתפקידו הוא
בעיקר המתין, חיכה, רצה שזה כבר יגיע לסיומו. אבל לא עשה דבר בעניין הריח הזה, אולי בצדק, בהמתנה דרוכה לאותו דוח שנכתב בפרשה הזאת. עכשיו הדברים די ברורים ולמעט עוד כמה שינויים בדוח הסופי, הגיע הזמן לאוורר את החדר, להפיג את הסירחון ולהחזיר את הערכים הללו למקום הראוי להם.
יהיו שיאמרו שצריך לגנות את כל המעורבים, עד האחרון שבהם, לכתוב אגרת, אולי מערך שיעור, ולהדגיש כי מה שהיה, לא יחזור.