אי הסכמה וחשדנות

לנתניהו ואובמה דעה אחידה על כך שאסור לאפשר לאיראן לפתח גרעין. בשאר הסוגיות הם עדיין חלוקים, כך שהכל בעצם נשאר אותו הדבר

בן כספית | 6/3/2012 4:42

תגיות: ארצות הברית,ברק אובמה,בנימין נתניהו,האיום האיראני

ייקח זמן עד שהפרטים האמיתיים והחשובים מפגישת נתניהו-אובמה ידלפו, אם בכלל, אבל כבר עכשיו ברור שחילוקי הדעות בין אמריקה לישראל נותרו על כנם. יש גם לא מעט הסכמות, אבל הן מובנות מאליהן. כן, אובמה וביבי מאוחדים בדעה שאסור לתת לאיראן להגיע ליכולת גרעינית. כן, ישראל ואמריקה מסכימות שיש לישראל זכות לממש את ריבונותה ולנקוט בפעולות מנע כדי להגן על עצמה - אבל כאן זה נגמר. מכאן, מתחיל שטח הפקר אפור של אי הסכמה וחשדנות הדדית.

← נתניהו הבהיר לאובמה: לא החלטנו על תקיפה באיראן
← אובמה באיפא"ק: לא נסבול גרעין איראני

האמריקאים חוששים שההחלטה בישראל כבר התקבלה. הם מזהים סימנים מעידים רבים. חלק מגורמי ההערכה האמריקאים סבורים שהכוונה הישראלית לתקוף באיראן בקיץ אינה תרגיל בלבד, ושאין כאן משחק מתוחכם של "תחזיקו אותי" אלא סיפור אמיתי לגמרי.

מן העבר השני, האמריקאים מכירים את בנימין נתניהו מצויין ויודעים שאצלו, גם כשהוא כבר החליט, הוא עוד לא החליט. שום דבר לא סופי אף פעם. כל החלטה היא בסך הכל הבסיס לזיגזוג הבא, גם ברגע האחרון, וגם אחריו, בזמן הפציעות.

יכול להיות שבסוגיה האיראנית התכונה הזו של נתניהו משחקת לטובתנו. בסוגיה הזו, אין לחסוך בהתלבטויות. הבעיה היא שאצל נתניהו מי שמטה בסוף את הכף הוא זה שמפחיד אותו יותר. וכאן, אומרים האמריקאים, מתחילה הבעיה. הם לא ממש רוצים להיות בני ערובה של הגחמה הזו. הם ממש לא רוצים להיות תלויים בפחדים של נתניהו.

קול גדול, מקל קטן

הנשיא ברק אובמה השתמש אתמול בכל מה שיש לו כדי לשכנע את נתניהו שתקיפה ישראלית באיראן בקיץ הקרוב לא תשיג את המטרה, אלא להיפך, ותהיה אסון מתמשך בעל השפעות היסטוריות על ישראל ועתידה. אובמה גם רמז לכך בנאומו בפני איפא"ק יממה קודם, כשדיבר על "דיבורי המלחמה המיותרים" שהביאו לעליה תלולה במחירי הנפט, שמסייע לאיראן לממן את הגרעין שלה - רמז בעובי של הכור בבושהר. אחר כך הזכיר את העצה המפורסמת ההיא של טרומן, "דבר ברכות והחזק בידך מקל גדול". מבחינת האמריקאים, נתניהו מדבר בקול גדול ומחזיק מקל קטן. הבעיה היא, שהוא עלול לנסות להשתמש בו.

בתוך החדר ניסה אובמה לשכנע את נתניהו שלאמריקה יש מקל גדול באמת. רמזים קיבלנו בשבוע שעבר, כשהפצצה חודרת הבונקרים האמריקאית החדשה נחשפה לתקשורת בעיתוי מדויק. נתניהו, לעומתו, ניסה לטעון שהגודל לא קובע, אלא העיתוי. ראש הממשלה הציג לנשיא אובמה מידע חדש, חלקו פורסם וחלקו לא, לפיו הגרעין האיראני מתקדם מהידוע והאיראנים יכולים

להחליט בכל רגע על "הסתערות" לגרעין - מה שעלול לתפוס את המערב לא מוכן ולסייע לאייאתולות לנצח במירוץ אחר הפצצה. במקרה כזה, אמר נתניהו לאובמה, גם אם תחליטו לפעול, זה יהיה מאוחר מדי. גם אמריקה הגדולה לא יכולה להרשות לעצמה לתקוף מדינה שיש לה טיל גרעיני ארוך טווח.

הבדלי התפיסות הללו, בין נתניהו לאובמה, נותרו על מקומם. אובמה, ככל הידוע, לא התחייב על תקיפה אמריקאית באביב 2013. הוא כן התחייב שאיראן לא תגיע לגרעין. את נתניהו זה לא ממש סיפק. אובמה הסביר לנתניהו מדוע הקו האדום של אמריקה מרוחק בהרבה מהקו האדום של ישראל. הוא נתן לנתניהו להבין את יכולותיה הצבאיות של אמריקה ורמז שבקדנציה השניה יהיה לו הרבה יותר קל להכניס את אמריקה להרפתקה צבאית נוספת. נתניהו הקשיב, אבל לא לגמרי השתכנע. כך שהכל, בעצם, נשאר אותו הדבר. החורף מתקרב לסיומו, האביב תיכף יפציע, והפעם הוא לא נושא בחובו אופטימיות וריח של פריחה באויר, אלא פסימיות קודרת ורוחות מלחמה.