לא נפולת, לא נמושות
נשיא המדינה פרס החמיץ הזדמנות אדירה לחבק את הקהילה הישראלית בארה"ב, שהופכת לחיל החלוץ במאבק נגד ההסתה האנטי-ישראלית
לא רק פזורה פלסטינית וערבית ומוסלמית יש בארצות הברית. גם פזורה ישראלית של 600 אלף עד מיליון איש. פעם קראו להם "נפולת של נמושות". הם לא נפולת ולא נמושות. אנחנו חיים בעולם קוסמופוליטי. התמיכה בישראל יכולה להגיע מכיוונים שונים. לא רק מאשקלון או מרעננה. גם מלוס אנג'לס ומבוסטון.
הקהילות הללו, שיש להן כבר דור שני בקמפוסים, יכולות להיות חוד החנית במאבק נגד קמפיין הדמוניזציה וההסתה וההשתקה. אבל מדינת ישראל הרשמית עדיין שבויה בקונספציות אנכרוניסטיות של "יורדים", במקום לראות בהם ישראלים ושליחים ושגרירים. הפלסטינים מביסים אותנו בקמפוסים משום שהם מבינים את זה. כל פלסטיני שם מגויס לחלוטין לעניין הפלסטיני. הישראלים, גם כשהם בצד שלנו, נותרים מהוססים. אפילו דחויים.
במסגרת מצעד האיוולת שלנו אנחנו עלולים לאבד אותם. וכשישראל לא עושה שום דבר, הם מתעוררים. בקליפורניה הוקם גוף חדש ILC (Israeli leadership council), אנשי עסקים ישראלים שהצליחו בענק ומבינים שהקהילה הישראלית עלולה להיעלם. עם יותר מ-50 אחוז התבוללות בקרב הקהילה היהודית, זה עלול לקרות גם לקהילה הישראלית. זה כבר מתחיל לקרות.
גם מובילי חלק מהקמפיינים נגד ישראל בקמפוסים האמריקאיים, שנושאים שמות כמו עבודי ומזור, הם דור שני של ישראלים. הם הגיעו לקמפוסים לא מוכנים. אלה הסטודנטים שגם אותם אני פוגש בימים הללו. הם עברו שטיפת מוח של תעשיית השקרים, ועברו לצד השני. כך שהוותיקים יותר הבינו, וטוב שהבינו, שמדובר בתהליך מסוכן. הם החלו להתארגן. זה כולל תנועת נוער והכשרת מנהיגות צעירה ותמיכה בגופים שמתמודדים עם קמפיין הדמוניזציה וההסתה. מספיק לנו עם חומסקים ופינקלשטיינים. אין צורך בעוד הרבה עבודים ומזורים.
נשיא המדינה שמעון פרס ביקר השבוע בקליפורניה. הוא פגש שחקנים ואלי הון והיספנים ואת כל המי ומי. ובאופן מוזר לא היה לו זמן לשתי קבוצות. הישראלים והנוצרים אוהבי ישראל. הישראלים-אמריקאים רצו לתאם את ערב הגאלה שלהם למועד שהנשיא נמצא באזור. איכשהו זה לא עבד. במקום לשלוח להם זריקת עידוד, במקום לברך אותם על הפעילות החשובה שלהם - הם זוכים לכתף קרה.
ישבתי איתם השבוע. אין להם שום עניין בפרסום. הם עושים את העבודה
מה שברור הוא שהגיע הזמן לשנות את המדיניות. הם אוהבים את ישראל. הם יכולים להיות וצריכים להיות חיל החלוץ מול קמפיין ההסתה נגד ישראל. הפלסטינים עושים לנו בית ספר, ואנחנו מתבכיינים בפעוטון. וכאשר כבר קמים ישראלים-אמריקאים, ומתארגנים באופן שיוכל לסייע גם לעצמם, גם לזהות שהם רוצים לשמר וגם לישראל - אנחנו מפנים להם כתף קרה.
פרס שוהה בימים אלה בקליפורניה. זו הייתה יכולה להיות הזדמנות אדירה לחיבוק הדדי. אין שום צורך לעודד את הירידה, וזו בוודאי לא הייתה הכוונה. זו הייתה הזדמנות לחזק את התמיכה. הזדמנות שהוחמצה. צריך לקוות שראש הממשלה בנימין נתניהו, שמבין משהו בזירה האמריקאית, יהיה קצת יותר חכם בתחום הזה.
