הפנים האמיתיות של אוהדי הפועל ת"א
שחקנים חסרי שליטה, בעלים שלא מתפקד וקהל שאיבד כיוון ובקרוב יאבד יציע, ומגיע לו. מה שהלך אתמול בבלומפילד הוא חורבן הבית, בעוד 30 יום תגיעו לגילוי מצבה
אביחי ידין לא מאמין, אתמול בבלומפילד. ערב רע לאדומים דני מרון
נכון, מכבי ת"א ניצחה דרבי שבא להקיא אחריו, אבל לגיטימי. קבוצה שנלחמת על מקומה בפלייאוף העליון, ששנים ספגה השפלות, מותר לה לקדש את כל האמצעים בדרך לחגיגות עם הקהל.
הפועל היתה צריכה להוריד מבט בסיום ולחכות לנקמה. יש מאמן שצריך להסביר לשחקנים, עוזרים שחייבים לסייע, מנהל, אפסנאי. אף אחד לא קם וגם אין ברקע מושיע. התחזית: סוער עד לסיום העונה וקיץ לא שקט. הדרבי הזה הוא רק דגל שחור שמבשר רעות.
מי חשב שככה ייגמר הערב? בטח לא טביב. הבוס המושמץ תפס בפתיחה את מקומו בשורה הראשונה, ליד המעקה. פרופיל נמוך, בגדים שחורים של הסוואה. כמה שיותר נמוך יותר טוב. הקהל של הפועל, שרדף אחריו ברחובות מיאמי, בחר הפעם להבליג מול הנוכחות העוינת. כשרואים שם את מכבי אין בכלל מה לשים על כפות המאזניים. יש שנואים ושנואים יותר.
כבר על הדקה הראשונה היה נדמה שטביב בדרך לפיוס היסטורי. כל שער 1 עמד על הרגליים כשאיגייבור דפק כדור לרשת הגבוהה של חיימוב. רק שניים בשורה שלפני האחרונה נשארו לשבת, חיוורים ומצפים לבשורות טובות מצוות השופטים. בסוף היה זה אנגלידיס, שלעס מסטיק בעצבנות והרגיע את גולדהאר עם דגל אופסייד. השניים חזרו לנשום בכוחות עצמם.
במשך חצי שעה אלה היו דקות בהן נרשם מפגן של חוסר דיוק ואי יכולת לחבר שתי מסירות לתפארת. הסתכלתי על אנגלידיס, שלא יצר קשר עין עם כבוד הבעלים. בטח חשש מהשאלה המכרעת "הייתם ומה עשיתם."?
אלי טביב אחרי הדרבי. הלם בהפועל
צילום: דני מרון
ואז, מהשום מקום בא יואב זיו באגף השמאלי והוציא את הפנדל. בטח שהיה. שנים שמכבי ת"א לא מקבלת מתנות בדרבי. עטר שלח את הכדור בדיוק למקום הנכון. קפטן מיטש התחבק עם שורה ארוכה של אנשים, שחלק גדול מהם הוא בטח לא זיהה.
טביב, שקיווה שאת המשחק הוא יעבור בחסות הזרקורים ואם אפשר שער של תמוז, ספג את כל העצבים בירידה להפסקה. היה ברור לו שאם במחצית השנייה אין קאמבק, הוא חוזר למיאמי ונשאר שם עד תחילת עונת .2014/15
שום קאמבק. חיימוב נתן סרייה של הצלות ואיפשר לשחקניו לשכב על הדשא עד לשריקה האחרונה. מותר גם להם. מסתבר שלא. הפועל ת"א דפקה לעצמה כדור בראש והתאבדה על הדשא, יחד עם אוהדיה הנפלאים. זה כבר לא הקהל
הנפלא והנאור, אלא ערימה של אנשים שמחפשים דם. קבוצות יריבות, שחקנים, בעלים, שופטים. כל פעם יש מישהו אחר על הכוונת. ה"לה-פמיליה" הירושלמית אולי הרבה יותר פרימיטיבית, כאן האיבה מאורגנת וארסית.
אלה אוהדים ששכחו היכן נמצאים גבולות הטעם הטוב ומהו ערך ספורטיבי, ושאנחנו בסך-הכל עוסקים בכדורגל. הדגל הגדול שנפרש בשערים 5-4 והצהיר שהם מונעים משנאה טהורה, לא מספר על יצירתיות, הוא חושף את הפנים האמיתיות של מי שפעם היו האוהדים הטובים במדינה והיום מעוררים אנטגוניזם, מיאוס. אנחנו נגד שאר העולם.
אני לא בטוח שההפסד הוא הסיבה, אני כמעט משוכנע שהקבוצה חיפשה סיבה טובה להתפרק, ואין כמו דרבי תלאביבי גדול.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם