פורים: האזהרה ההיסטורית שלא נלמדה
מגילת אסתר איננה רק סיפור הפי-אנד על הצלה – היא בעיקר אזהרה על התמכרות לגלות כשהחזרה ארצה אפשרית. את הלקח שלא נלמד בשואה ניתן להחיל היום כשצורר פרסי חדש קם להשמידנו
יהודי ארץ ישראל הוגלו לבבל בתהליך ששיאו חורבן הבית הראשון על ידי נבוכדנצר (586 לפנה"ס). גישתו של השליט הבבלי הייתה גירוש עמים מארצם כדי לחרב את הלאומיות ולמנוע נסיונות מרידה. אך נבוכדנצר לא האריך ימים וכח חדש שטף את העולם הקדום – הפרסים – שכבשו את ממלכת בבל.
גישתם של הפרסים ללאומים אחרים הייתה שונה – והיא התבטאה בשיאה בהצהרת כורש (538 לפנה"ס) שאפשרה לכל העמים לחזור לפולחנן הדתי שלהם, ובפרט לעם ישראל לשוב לארצו.
את הצהרת כורש השוו רבים להצהרת בלפור כחלק מהדמיון המרתק בין שיבת ציון בתקופת בית שני, לזו של ראשית הציונות. כמו בתקופת העלייה הראשונה והשנייה, גם אז רק מעטים מגולי בבל - ומהעניים שבהם – טרחו לשוב ארצה. עשרות שנות גלות בלבד הספיקו כדי להצמיח שורשים.
על תזמונה ועצם קיומה כסיפר היסטורי של מגילת אסתר חלוקים החוקרים, אך בדבר אחד יש הסכמה רחבה – היא התרחשה לאחר הצהרת כורש. כדי להבין את עומק ההתמכרות לגלות די עם נסתכל על שמות מנהיגי האומה אז – מרדכי ואסתר – שמות פרסיים שהגיעו מהאלים מרדוך ואסתהר – או אם תרצו פול ומריה של ימינו.
אזהרה רועמת שפוספסה
הייתה או לא הייתה מגילת אסתר? אי אפשר להתעלם מעצמת האזהרה ההיסטורית הטמונה בה. עם המתמכר לגלות, שיכול לשוב לארצו ומבכר להשאר ברובו "מפורד ומפוזר ברחבי הממלכה", שקם עליו צורר להשמידו, ששמו אף מתחיל באות הא. בסיפור של מגילת אסתר זכינו להפי אנד – באירופה של המאה הקודמת זה לא קרה. נס אסתר הפך לתקופת הסתר הפנים החשוכה ביותר בתולדות האנושות.
כאשר האירועים ההיסטוריים קרובים וכואבים, קשה לנתחם בצורה "קרה". אל אסונות היסטוריים אדירים אנו יכולים להתייחס בלי לראות את הקרבנות. לא כן השואה. האם באמת אני יכולי לאמר שמשפחת סבי וסבתי שנשארה בפולין לא שעתה לאזהרה המפורשת? האם אפשר לאמר זאת המיליונים הרבים הנוספים?
אך ככל שהקושי עצום לאמר זאת
בסוג של ניתוח קר, קשה עוד יותר שלא לזעוק את האזהרה שפוספסה. שנה אחרי שנה קראו מיליוני יהודים באירופה את המגילה, ונתנו לרעשנים להשקיט את אמירתה המדהדת. דווקא טבע האדם - הגורם לו להדחיק אזהרה רועמת ככל שתהא - מחייבת אותנו להזכיר אותה שנה אחרי שנה.
הדברים נכונים שבעתיים היום, כשצורר חדש קם עלינו בפרס להשמידנו. יהיו מי שיאמרו שריכוז היהודים במקום אחד דווקא יקל עליו לבצע זממו, וזה הזמן לברוח מהארץ. דווקא לשם כך נועדה המגילה. את פתרון ה"מפורד ומפוזר בממלכות" כבר ניסינו. ההצלה במגילה מתחילה מהמשפט המכונן שלנ הנאמר על ידי אסתר למרדכי: "לך כנוס את כל היהודים". מה תעשה התכנסות היהודים כנגד הפרסים? את זה כבר ממלאים עמודי החדשות.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם