נתניהו, תנצור

התבטאויות ראש הממשלה רק מוסיפות לתדמיתה המיליטנטית של ישראל. שלא יתפלא שבעולם מציירים אותו כמי שידו קלה על ההדק

לילך סיגן | 11/3/2012 12:17 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר RSS
תגיות:
נתניהו התעצבן. מורין דאוד מ"ניו יורק טיימס" כינתה אותו במאמר האחרון שלה כאחד ש"ידו קלה על ההדק‭,"‬ והוא מיד שלח את מייקל אורן להביע תרעומת. התגובה הזועמת של אורן, שהסבירה שנתניהו בסך הכל מגן על מדינתו, התפרסמה אתמול בשולי העיתון. אפשר לחזור לעסקים כרגיל.

נורא נחמד, הריטואל שבו נתניהו מתעצבן על המדיה הבינלאומית שלא מבינה אותו כמו שצריך. אבל מה הוא באמת עושה בעניין, מעבר לתגובתו של מייקל אורן שחוץ ממני, ממנו ומשרה, אף אחד לא שעה לה? נראה שנתניהו ממשיך לשחק על פי כללים שכבר אינם רלוונטיים יותר, ומצפה שהעולם סביבו ישתנה, במקום שהוא ישנה את דרכו כדי לשחק נכון את המשחק החדש.

ישראל נתפסת כאגרסיבית. כשהיא מחסלת טרוריסט בכיר, בעולם מתפרסם ש"נהרג חמוש‭."‬ אף אחד לא רואה את החיים שניצלו ממניעת פיגוע המוני, אלא רק עוד תקיפה ישראלית, שבעקבותיה הירי מהרצועה לעבר אשדוד מוגדר כ"תגובה‭."‬ ביבי לא אוהב את זה. האמת היא שגם אני לא. אבל לא הגיע הזמן שנתאים את התנהלותנו התקשורתית לשינויים, במקום לחכות שיום אחד המציאות תתאפס ותחזור להתנהל כפי שנתניהו מצפה ממנה?

נתניהו עמד מעל במת איפא"ק וסיפר לכל העולם על הברווז הגרעיני של איראן ועל הלגיטימציה של ישראל לתקוף. מי שנוהג כך ואחר כך מואשם במיליטנטיות, שלא יתפלא. נתניהו פשוט ביקש את זה, וזה ממש לא קשור אם הוא במאה אחוז צודק או לא. נכון, ישראל באמת צריכה להגן על עצמה, ואלה ימים קשים, אבל העולם החופשי מרגיש שישראל מחרחרת מלחמה, ולכן מסיק שאם יצא למלחמה בגרעין האיראני, זה יהיה עבורנו, ולא עבור כולם.

גם אם זה נכון ש"איראן התחילה‭,"‬ גם אם זה נכון שהיא מסוכנת, וגם אם זה נכון שיש לנטרל את האיום, זה לא אומר שזו הדרך החכמה להגיב. בנאום הברווזים המגוחך נדמה שכל מה שעניין את נתניהו זה להחליש את אובמה ולקדם את רומני הרפובליקני. איכשהו סדרי העדיפויות של ביבי תמיד יקדמו איזו קומבינה, במקום את המטרה הלאומית.

נתניהו רק חיזק את הלהטת האווירה מול איראן, ותרם תרומה נכבדת נוספת לתדמיתה המיליטנטית ממילא של ישראל. פלא שמורין דאוד קראה לו "טריגר האפי‭?"‬ אפילו הקומיקאי ג'ון סטוארט המצחיק עד דמעות הבין את השורה התחתונה של נאום הברווזים: כולנו מבינים שנתניהו עושה שרירים מול איראן כי הוא נמצא בשנת בחירות. השאלה היחידה היא אם גם האיראנים מבינים את זה, ואם בין הבחירות באיראן, הבחירות בישראל והבחירות בארצות הברית מישהו כאן גם זוכר לנהוג בטיפת אחריות.

אם היה

קצת יותר פתוח לשינויים שהעולם עובר, אולי נתניהו היה יכול ללמוד משהו דווקא מה"הייפ" סביב קליפ השלום של שמעון פרס בפייסבוק בשבוע שעבר: אתה יכול להיות חזק, להגן על מדינתך ואזרחיך, ולעשות את כל אותם דברים שאתה עושה בכל מקרה - ועדיין לדבר מילות שלום במקום מילות מלחמה. כך לא רק תטפל בתדמית הבעייתית שנוצרה לך, אלא גם אם בסופו של דבר תתקוף, זה ייתפס כמו צעד של חוסר בררה של מי ששאף לשלום.

למילים בתקשורת יש כוח. הן יכולות לחזק את התדמית הגרועה שלך ורק לדרדר את המצב, והן גם יכולות להיות תחילתו של קו בלתי צפוי, שסוף-סוף יוריד קצת את הזרקור הכוחני מישראל. אבל נתניהו? הוא כנראה מעדיף להתעצבן ולמחות על הביקורת, במקום להבין שהוא זה שיכול לשנות אותה. מה אני אגיד לכם. כשמשתמשים בכל כך הרבה מילים בלי חשיבה לעומק, אם תשאלו אותי, זה בכלל לא ברווז, אלא ברבור‭..‬



כל המבזקים של nrgמעריב לסלולרי שלך

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

לילך סיגן

צילום: .

בעלת טור אישי ופרשנית. בעבר הנחתה תכניות טלוויזיה בחינוכית ובערוץ 10 וכתבה שלושה ספרים

לכל הטורים של לילך סיגן

עוד ב''דעות''

כותרות קודמות
כותרות נוספות

פייסבוק

פורומים

כותרות קודמות
כותרות נוספות
;
תפוז אנשים