לכו תחפשו
בפסק דין מכונן שמה השופטת ביניש סוף לריטואל הקבוע שבמסגרתו המשטרה עורכת חיפוש על אנשים ללא סיבה
מכאן התפתחה סאגה קפקאית שנמשכה חמש שנים תמימות. האיש הובל לתחנת משטרה, נחקר והואשם בהחזקת פגיון שלא כחוק. כתב אישום הוגש נגדו לבית משפט השלום, שם זוכה. הפרקליטות ערערה למחוזי. שם האיש הורשע. הסנגור הציבורי הארצי והאגודה לזכויות האזרח שסייעו לאיש עתרו לעליון. השבוע, באחת הפסיקות המכוננות של הנשיאה לשעבר דורית ביניש, לצד השופטים עדנה ארבל ויורם דנציגר, נקבע כי היה אסור מלכתחילה לערוך חיפוש בכליו של האיש ללא חשד סביר, או לחלופין - צו בית משפט.
במשך חמש שנים מופרכות ומייסרות עסק התיק הזה בסוגיית לגיטימיות החיפוש בכליו של עובר אורח במסגרת החופש הבלתי נסבל של שוטרים להרגיש "לא בנוח" מול כל אחד, כולל אתם, החולף מולם ברחוב. אותי, ברשותכם, מטרידה יותר האשמה ההופכת אדם נטול שיניים לחשוד הנחקר ומטורטר בשלוש ערכאות.
עם כל הכבוד לחשיבותו העצומה של המאבק באלימות, אנשים מחזיקים סכינים קטנות בכליהם לשלל מטרות תמימות; החל בהגנה עצמית, וכלה באמהות הנושאות בתיקן, כמוני, תפוחים לילדיהן וסכין קטנה לקילופם כדבר שבשגרה. פגיעה בכבודם והעמדתם למשפט בחשד לעבירה שדינה בחוק הוא עד חמש שנות מאסר היא פעולה לא מידתית הפוגעת בזכויות היסוד.
הבדלה זהירה בין מקרה תמים למקרה עם פוטנציאל לנזק
אלפי תיקים בגין החזקת סכין שלא כחוק נפתחים מדי שנה במערכת המשפט הסובלת מעומס כבד. ב-2008, למשל , נפתחו 10,000 תיקים כאלה, וכ-5,500 מהם הפכו לכתב אישום. מרביתם גררו אחריהם חקירה טראומטית ומשפט מייגע, אך הסתיימו בלא כלום.
"לרוב מדובר במטרות לגיטימיות ובאנשים נורמטיביים שנאלצים להוכיח החזקת סכין למטרה כשרה", אומר ד"ר אלקנה לייסט, מי שהוביל לצד הסנגור הציבורי את המאבק המשפטי בפרשת הקשיש.
"כשהם מזכירים קילוף תפוחים, למשל, צוחקים עליהם ומפקפקים בהם. ייצגתי פעם בחור ערבי מהמשולש שתפסו אצלו סכין מכיוון שחברתו, עובדת זרה, אכלה בשר חזיר, וכמוסלמי נאסר עליו אפילו להשתמש בכליה. לכן נשא עמו סכו"ם. כשעצרו אותו, החומוס עוד היה
על הסכין, ובכל זאת הוא נאלץ לעבור חקירה ולשכור עורך דין. בסוף סגרו את התיק".
מלחמה בפשיעה ובאלימות הינה קריטית לחברה בריאה, אך עדיין חשוב שבמסגרתה תיעשה הבדלה זהירה בין מקרה תמים למקרה עם פוטנציאל לנזק. על השוטרים להבדיל בבואם לעכב עוברי אורח בין בני נוער אלימים במוקדי קטטות או עבריינים מועדים לבין אזרחים האוחזים בסכין שלא מתוך כוונה רעה.
זה ההבדל בין מדינה דמוקרטית למדינת משטרה. על החוקרים והתובעים להפעיל שיקול דעת זהיר ומעמיק בבואם להחליט בין מידת הדין למידת הצדק. על הכנסת להגדיר את חוק העיכוב, החיפוש והמעצר באופן שישרת את הביטחון, אבל לא יעניק חופש מוגזם לפגוע בזכותו הבסיסית של אדם לכבוד, לחופש ולאמון.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם