ניצחון, לא נוקאאוט
"כיפת ברזל" אכן שוברת שוויון אך מיליון אנשים הם עדיין בני ערובה של הטרור. המצב ישתנה רק כשהטילים יגיעו לגוש דן
השבחים שייכים לצה"ל, לשב"כ, לזרועות הביטחון השונות, לרפאל שפיתחה את "כיפת ברזל", לעמיר פרץ שהתניע אותה (נגד כל הגנרלים והביטחוניסטים בזמנו), וגם לדרג המדיני שקיבל החלטה לא קלה וזרם איתה.
עצרת הניצחון של הג'יהאד האיסלאמי בעזה אתמול בערב היא האתנחתה הקומית של האירוע, הוכחה נוספת שמאז ימי "קול הרעם מקהיר" לא הרבה השתנה שם, עם האביב הערבי ובלעדיו.
גם מופע הליצנות הקבוע של רג'פ ארדואן ("רצח עם", הוא קרא להתכתשות בת ארבעת הימים בין צה"ל לג'יהאד) הוא לא יותר מקוריוז.
השאלה המסקרנת היא מה השתנה מאז אוגוסט האחרון, כשהייתה התרעה חמה של השב"כ על פיגוע תופת מתגלגל מהרצועה דרך סיני לכיוון אילת, והמלצה ברורה של השב"כ לבצע סיכול ממוקד על רצועת הפיקוד של הפיגוע, והייתה החלטה של הדרג המדיני, בהשראת שר הביטחון, לא לפעול ולהמתין. ההמתנה עלתה דם רב, לא חסכה סבב אלימות וגררה מתיחות קשה בין צמרת שב"כ (יורם כהן) לצמרת משרד הביטחון (אהוד ברק).
חלפו שבעה חודשים, והמצב התהפך. השינוי אסטרטגי ומהדהד. יש מודיעין (איכותי
הצמרת המדינית-ביטחונית שלנו, קרי ראש הממשלה נתניהו, שר הביטחון ברק ואולי גם שרי השמינייה, היא שקיבלה את ההחלטה הזו וצריך לשבח אותה על כך. בלי אבל, בלי אולי, בלי נראה ובלי נחכה ונחליט אחר כך. הקם להרגך, השכם להרגו. נקודה. כך צריכה להתנהג מדינה ריבונית. אכן, שינוי מרענן.
ויש עוד משהו: "כיפת ברזל", שקורמת ברזל וגידים מעל ראשיהם של אזרחי הדרום, היא מכפיל כוח שהולך ומתעצם. ככל שתשתכלל ותשפר את אחוזי הפגיעה, כך יהיה קל יותר לקבל החלטות כאלה.
מדובר בנכס אסטרטגי שיכול להיות שובר שוויון במשוואת ההרתעה האסימטרית בין צה"ל העדיף אך המוגבל לארגוני הטרור משולחי הרסן. אבל, וכאן מגיע אבל גדול מאוד. ישראל היא המדינה היחידה בעולם שמוכנה לחיות עם מצב שבמסגרתו פעם בכמה חודשים תוקפות כנופיות טרור המקננות על גדרותיה את האוכלוסייה האזרחית שלה ברקטות, במרגמות ובניסיונות פיגוע. תראו לי עוד מדינה אחת על פני הגלובוס שתהיה מוכנה להשלים עם מצב כזה. אין בנמצא. ישראל השלימה מזמן.
זאת ועוד: גם בימי שגרה ורגיעה לכאורה, כשאנחנו בתל אביב בוטשים במי הביצה במרץ, האזור המכונה "עוטף עזה" חוטף קסאם פה, גראד שם, פצצת מרגמה או שתיים מטפטפות להן, ועולם כמנהגו נוהג.
זה בקושי נכנס לירכתי החדשות. דור שלם של ילדים גדל, מתחנך ולומד על ברכי "צבע אדום". כל ארגון טרור סורר קיקיוני חדש, שמוקם בין עזה לרפיח, מארגן לעצמו השקה חגיגית עם כמה גראדים או קסאמים על הראש שלנו, ואין פוצה פה ומצפצף.
"כיפת ברזל", עם כל הכבוד, לא משנה בהרבה את העובדה שמיליון בני אדם חיים בצל האזעקות, לא יכולים לתכנן חתונה או חופשה חודשיים קדימה בלי לקחת סיכון, ומשמשים בני ערובה לגחמותיהן של כנופיות טרור חמושות.
אתם יודעים מתי המצב הזה ישתנה? הוא ישתנה ביום שטווח הגראדים יגיע לגוש דן. אגב, היום הזה מתקרב בצעדי ענק. עד אז אנחנו ממשיכים להתחפר, להתמגן, לספר לעצמנו סיפורים ולחכות ל"סבב" הבא.
אני נזכר בבנימין נתניהו מסייר באשקלון זמן קצר לפני "עופרת יצוקה", יורד לחמ"ל העירוני, מתייצב מול מצלמות ומצהיר בקול גדול: "כשאנחנו נהיה בשלטון, לא ניתן לזה לקרות". אגב, אפשר למצוא את הסרטון ביוטיוב. "המסר היומי של בנימין נתניהו מ-3 בפברואר 2009". הוא היה על סף בחירות והיה מוכן להגיד הכל כדי להיבחר.
הוא סיפר שם על ילדה שהראתה לו רסיסים של רקטה שנפלה ליד הבית שלה, על אם בוכייה, הוא ריגש והוא הבטיח, בזו הלשון: "אני התרעתי מפני חמאסטן בעזה. . . רק פעולה אחת שתמוטט את שלטון חמאס בעזה תשים קץ לסיפור הזה. . . אנחנו , בניגוד לקדימה, לא נעצור את צה"ל.
"אנחנו נשלים את המלאכה, נמוטט את שלטון הטרור של חמאס, נחזיר את הביטחון לתושבי אשדוד, אשקלון, יבנה וישראל בכלל, נחזיר לכולכם את הביטחון. קדימה לא עשתה את זה. אנחנו נעשה, ועוד איך". נו טוב, נתניהו. מה עשית עד עכשיו? בעיקר דיברת. אולמרט לפחות ניסה, יצא למבצע צבאי גדול, זה הרבה, אבל הרבה יותר ממה שאתה עשית. בקיצור, דיבורים כמו חול, ואין מה לאכול.
אריאל שרון, בזמנו, תכנן שאחרי שנצא מעזה, כל קסאם ייענה במטח ארטילריה אוטומטי. המשפטנים עצרו את זה. מתברר שאין פתרון אחר. אנחנו לא צריכים להמציא שום דבר, אלא לעשות מה שהרוסים, האמריקאים, הבריטים, הצרפתים, וכל אומה חפצת חיים אחרת הייתה עושה במצב דומה. עד אז זה לא ייגמר.
היכנס רגע ליוטיוב, ביבי, וצפה במה שאתה עצמך אמרת והבטחת לפני שלוש שנים. צדקת. עכשיו תקיים.
אקו"ם