ישראל צריכה לתת גז
ישראל חייבת לנסח מחדש את האסטרטגיה האזורית שלה, לאור ההקצנה של העולם הערבי מסביב
לפני סבב ההסלמה הנוכחי, נתניהו חזר מוושינגטון עם תוצאה די ידועה מראש. הבנה, דאגה, סולידריות והצהרות על ערבות לביטחונה של ישראל, אך גם הבהרה מפורשת: "לא" לצעד צבאי ישראלי עצמאי. עקב ההתרחשויות, פעולה עצמאית של ישראל, היה ותתרחש, תהווה לא רק הכרזת מלחמה על איראן, אלא גם משבר חמור מול הממשל הנוכחי בארה"ב, וכנראה גם זה שימשול בארבע השנים הבאות.
למעשה, ידי ישראל כבולות עד נובמבר, והיוזמה של ניהול הסנקציות הפוליטיות עברה לידי ארצות הברית. אך אם נעמיק את ההתבוננות על משמעות ההחלטה, נבין כי נאום נתניהו באיפא"ק ודבריו במליאת הכנסת, שבהם הוא רומז על אפשרות ממשית של תקיפה ישראלית, נועדו למצב את משמעות הביקור בארצות הברית כהצלחה, אבל מכילים בתוכם גם התרסה. הצהרות אלה הן בחזקת צ'ק שספק רב אם יוכל להיפרע בזמן הקרוב או בעתיד הרחוק יותר, היה ויידרש.
אובמה, שעומד בפני בחירות, מצליח בראייתו ליצור מומנטום פוליטי של סנקציות על איראן. הריסון הישראלי רק מוסיף לו נקודות, וברור כי עד הבחירות לא יינקט שום מהלך קיצוני יותר. אך גם לאחר הבחירות, בהנחה שהסנקציות לא ירפו את ידי טהרן מהשגת הנשק - כלום אנו רואים את אובמה יוצא בדצמבר להתקפה על איראן? התשובה היא שספק רב. לא בדצמבר השנה, וגם לא בדצמבר 2013. אובמה , שרק יצא מעיראק והיה שמח למחוק את הפרק הזה מ"ספר ההישגים" האמריקאי, ועד סוף הכהונה מתכוון גם לפנות את הכוחות מאפגניסטן, ככל הנראה לא ייצא להרפתקה מורכבת בהרבה באיראן. הוא יודע היטב שלא מדובר בזבנג וגמרנו, אלא בתקיפה שתגרור אחריה כניסה קרקעיתמסובכת פי כמה מאלה של עיראק ואפגניסטן.
כנשיא של קדנציה שנייה, הבונה את הפרק שלו במורשת ההיסטורית האמריקאית, אובמה לא רוצה שמחליפו בעתיד יגדיר אותו כזה שסיבך את אמריקה ב"בוץ האיראני", בדיוק כפי שהוא הגדיר את קודמו בעיראק. מכל הסיבות האלה, המחשבה שהממשל הדמוקרטי הבא ירוץ לתקוף באיראן היא סוג של אשליה.
אם כן, אילו אפשרויות עומדות בפני ישראל? מכיוון שידיה כבולות בינתיים, והיא לא תזכה לקונצנזוס או תמיכה לתקיפה קרובה (בטח אם הסנקציות יתחילו להשפיע), אין לה מה לעשות אלא לאיים, אך עליה לזכור שגם זה עלול לעבוד נגדה בשלב מסוים. ישראל חייבת לנסח מחדש את האסטרטגיה האזורית שלה. המצב המתפתח שבו העולם הערבי סביבנו מקצין והולך, רצועת עזה מקבלת גיבוי מצרי ואיראני, המשטרים הסובלניים, או לפחות אלה שהיו חזקים, נעלמים, והמגמה של חוסר בהירות וסכנה ליציבות גוברת והולכת - בד בבד עם הצטמצמות מרחב התגובה הישראלי אל מול ההתגרענות האיראנית והיחלשות ההשפעה האמריקאית באזור - כל אלה מחייבים את ישראל למצוא מנופים חדשים שימצבו את השפעתה האזורית.
שיתוף פעולה עם פוטין
המנוף האסטרטגי המשמעותי ביותר ש"נולד" לישראל בעת האחרונה הוא רזרבות הגז באגן הים התיכון. נראה שישראל טרם הפנימה את משמעותו ואת העוצמה שניתן לפתח באמצעותו. קשירת קשרים עם קפריסין, יוון ובולגריה היא בחזקת "טוב שיהיה", אבל זו לא בדיוק ברית אזורית בעלת השפעה כלשהי, והיא אף מצביעה על חולשה יותר מאשר על חוזק.
לגז, אם כן, משמעות אזורית וחוץ אזורית כבירה. מעגל האינטרסים של הגז כולל את לבנון, מצרים, טורקיה, אירופה, רוסיה, ובמעגל רחוק יותר אפילו את הודו, יפן וסין. יוזמה של שיתוף פעולה נרחב יכולה לבסס את ישראל כמעצמת אנרגיה בעל חשיבות אסטרטגית, שיכולה לשנות את המפה האזורית באופן דרסטי.
לדוגמה, אספקה מואצת של גז מישראל להודו אמנם לא יכולה לשמש אלטרנטיבה מלאה לנפט האיראני, אך עם שיתוף פעולה אמריקאי היא יכולה להוות משקל נגד משמעותי לאיראן. דוגמה אחרת היא שיתוף פעולה אזורי הדוק יותר, שמחבר גם את לבנון וגם את טורקיה לאותם אינטרסים.
במקרה הזה הגורם המרכזי שיכול
לאחד את האינטרסים וגם להביא את ההשקעה הנדרשת, הידע והשוק האירופי הוא הרוסים. הנשיא פוטין, שחזר זה עתה לנשיאות ברוב של מעל 60 אחוז מהקולות ויכהן כנשיא במשך שש או אפילו 12 השנים הבאות, הוא ללא ספק מנהיג חזק ופרגמטי אשר ישאף להגדיל את שוק הגז הרוסי בראייה פוליטית כלכלית אזורית, ושיתוף פעולה כזה עם ישראל יכול בהחלט להתאים לאג'נדה שלו.
עבור ישראל, ברית כלכלית כזאת משמעותה התחזקות אזורית גדולה ביותר, אשר יוצרת מנופי השפעה שלא היו לה. יהיה לה מנוף מול האיראנים, ובכלל היא תיכנס כשחקן משמעותי לשוק האנרגיה העולמי - מועדון שמעולם לא הייתה חברה בו.
בתקופה כל כך מורכבת, המשתנה באופן דרמטי, ישראל חייבת להרחיב את הסתכלותה מעל כוונות הרובה ולפתח תפיסה אזורית חדשה ומשוכללת יותר. באמצעות פוטנציאל האנרגיה שנקרה בדרכה היא יכולה לעשות זאת. מהאור האדום שקיבלה ישראל לתקיפה, היא יכולה לפתח מנוף אלטרנטיבי שישנה לטובתה את תנאי המערכה ויחסוך מהאזור כולו את תוצאות המלחמה.
אקו"ם