בוטן בקרקס: כמה רעש מבמבה
כמה רעש עשו כאן מ554- קלוריות שמיוצרות החל משנת .1964כמה מעט רעש עושים אוהדי הפועל ת"א ביחס למחאת אוהדי מילאן. ולסיום: אין לכם מה לצפות לכותרות מסעירות וצהובות מקרית-שמונה. שירצקי כבר איפסן את בן-שמעון אי שם בנבכי זכרונו
האמת שלא נרדמתי בלילות. אלו רגעיי הגדולים עם גוגל. אין תורה ללא תורה שבעל פה. קודם כל הקלדתי את המונח "במבה." מה יכול להיות. מצאתי שוויקיפדיה מקדישה לו מקום נרחב. ובכן, למי שלא יודע, במבה הוא חטיף תירס בטעם בוטנים המיוצר על-ידי "אסם" משנת .1964
שלוש שנים לפני מלחמת ששת הימים ושחרור ירושלים, 16 שנה אחרי קום המדינה, ולא פחות חשוב: שמונה שנים בלבד אחרי מבצע קדש. מעניין שאף פרשן או כתב לא ציין עובדות חשובות שכאלה בבואו להכריז מלחמת חורמה על הוועד האולימפי הישראלי, הוועד האולימפי הבינלאומי, המשחקים האולימפיים לונדון 2012 ומאה האולימיפיאדות הבאות.
2. הלאה, במבה, לא רק על פי ויקיפדיה, היה בכלל בתחילת דרכו חטיף בטעם גבינה ולא בוטנים. רק אחר-כך הוחלף הטעם לבוטנים. אתם קולטים את השערוריה? הבמבה המקורית בכלל לא טהורה, ואיתה רצינו לנסוע ללונדון? איפה לימור לבנת כשצריך אותה. כיצד מסתירים עובדות קריטיות שכאלה מהציבור?
3. קוראים יקרים: זה לא המקום להמשיך ולפרט את תולדות הבמבה, מה גם שהזמן קצר עד לטקס הפתיחה, והמלאכה של עסקנינו כה מרובה. רק נציין בקצרה שכמה סוגים וטעמים לו לחטיף הלאומי. כולל קרם נוגט ואף חלבה.
כמו כן, חובה עלינו לציין כי בדרך לממצאים ולתחקיר על מערכת היחסים המושחתת בין אסם לוועד האולימפי הישראלי, מצאנו שהערכים התזונתיים של במבה ממוצעת הם כדלהלן: 554 קלוריות, 46 פחמימות, 16 חלבונים, כמעט 5 אחוזי סיבים תזונתיים וגולת הכותרת: 35 אחוז שומנים! 25.5 אחוז שומנים רוויים המגובים ב9.5- שומנים לא רוויים! מה שאמור להתאים פיקס למדליה של אריק זאבי.
4. ועל החטיף הזה ויתר הוועד האולימפי הישראלי בקלות כל-כך. ללא מחשבה תחילה וללא קרב ממשי מול חוליות הטרור, שכל הווייתן הוא שמירה על קודשי המשחקים האולימפיים וערכי ההפרדה בין חברות מסחריות פרטיות לגופים לאומיים מקודשים.
5. אל ורשביאק, זינגר, לבנת, אלכס גלעדי והפרדת רשויות הגעתי רק בהמשך. על הראש היו לי ההפסד של מילאן לארסנל וההדחות של אינטר ונאפולי מהצ'מפיונס ליג. יותר מעניין ויותר חשוב. בעיקר יותר ספורטיבי. ועדיין אי אפשר שלא להתייחס לקרבות העקובים מדם בין עיתונות הספורט לעסקנים הכופרים.
קרבות שהסתיימו בניצחון העיתונאים בנוק-אאוט מרשים. ורשביאק על הקרשים, גלעדי הפך לזקן טרחן, שרת התרבות והספורט מבינה הכל אבל מאוחר ואילו זינגר חזר למקצוע האהוב עליו מקדמת דנא: שען. מאז ימיהם של יפתח הגלעדי, אבנר בן-נר ויואב בן-צרויה לא נרשמו במקומותינו ניצחונות מזהירים שכאלה. ורק התינוק של במבה נותר מיותם.
לא נורא, כי עכשיו לא נותר לנו אלא להמתין ולראות כיצד ספורטאי ישראל מסתערים על בריטניה וחוזרים לארץ עם שלל מדליות במספרים ובכמויות שיזכירו לכם את ברית המועצות ומזרח גרמניה של שנות ה70- וה.80- גם שם הרי קידשו את ערכי הספורט ומחקו כל סימן וקשר לכסף הקפיטליסטי המזוהם, שהיווה
6. גילוי נאות: אני מת על במבה בטעם בוטנים. אני מחסל כמה ארגזים בשבוע משקיות בכל הגדלים. לא היתה נסיעה אחת לחו"ל, כולל ובעיקר ללונדון, שלא הצטיידתי בכמויות מסחריות. ולמרות שרק תמול-שלשום נקלעתי למלחמת החסויות והסמלים, הספקתי לגבש דעה נחרצת בנושא. לא היה לי קל אבל לא יכולתי להתחמק: את מי זה מעניין ומדוע בדיוק? ועל מה המהומה? תתחילו לחיות, חברים.
7. והערה אחרונה לסיום: חובה להחזיר את הגלגל לאחור! כי אין מי שיערער על כך שהמצאת הבמבה משולה להמצאת הגלגל!
8. אחרי סיפורי הסבתא על ילדי הבמבה, הכדורגל הישראלי נראה כאי של שפיות. אבי לוזון ממשיך לשמור על ממלכתיות. ימים שקטים יחסית עוברים עליו למרות הטרור על הדרום. את ההחלטה האם לשחק באשדוד ובב"ש צריך יהיה לקבל רק היום. לשמוע את גורמי הביטחון ואז להחליט.
הכנות למשחק הן לא רק טקטיות, הן גם והרבה פסיכולוגיות. חובה לשמוע את דעת השחקנים ובעלי הקבוצות. אם הם עומדים על דעתם שלא לשחק, צריך לקבל את בקשתם. אחרי הכל, ההתאחדות הוא גוף שמעניק שירותים למועדונים ולא להיפך. והגיע הזמן שגם במועצת ההימורים יבינו שלא הכל זה כסף. יש מקרים בהם רוגע ושלווה ספורטיביים עדיפים על פני ההכנסות מהטוטו. או שגם כאן אני טועה ובעיקר מטעה.
9. בעניין הפגנת אוהדי הפועל ת"א נגד אלי טביב: בקיץ 1976 השתתפתי בהפגנות ענק של אוהדי מילאן נגד הבעלים והנשיא אלבינו בוטיקי, שרצה למכור את ג'אני ריברה, גדול כדורגלני איטליה והעולם בכל הזמנים, לטורינו בתמורה לקלאודיו ופטריציו סאלה. למילאן היו אז כ50- אלף מנויים. סן סירו היה כמעט מלא בכל משחק. סביב ה80- אלף צופים למשחק בעיר שמנתה אז כמיליון תושבים.
להפגנות היומיות נגד בוטיקי מול משרדי מילאן בVIA TURATI- היינו מגיעים בעשרות אלפים. להפגנה הגדולה לסילוקו של הנשיא, שרצה למכור את קודש הקודשים, כבר הגיעו לפיאצה דואומו יותר מ100- אלף אוהדים מכל רחבי איטליה. לא אלימות ולא שרלטנות. רק אוהדים אמיתיים שטענו שמי שמוכר שחקן וסמל כמו ריברה לא יכול להיות אוהד מילאן.
בוטיקי ביקש להופיע בהפגנה המרכזית כדי להסביר את צעדיו. ארגון האוהדים המכונה הבריגדות האדומות-שחורות סירבו והארגון השני בחשיבותו, הקומנדוס טיגרה, דווקא הסכימו. הפשרה היתה שיקריאו את דבריו של בוטיקי בהפגנה ההמונית. והשורה התחתונה: ניצחון ענק לאוהדים. בוטיקי נכנע ומכר את מילאן. לא אהיה בעלים של קבוצה שהרוב המסיבי של אוהדיה איננו מעונין בי, הבהיר בוטיקי.
10. ורק שתי בעיות קטנות יש לנו עם ההשוואה: אוהדי הפועל ת"א הם לא אוהדי מילאן וטביב הוא לא בוטיקי. ויש שיוסיפו שהקומץ האלים מהדרבי האחרון ראוי לטביב ואילו טביב ראוי לקומץ מהדרבי. בכל מקרה, כדאי לעשרות אלפי האוהדים האמיתיים והנפלאים של הפועל להיות מודאגים מהמספרים. המטרה מספיק חשובה, כדי שרק כמה מאות יטריחו עצמם כדי להסיר את טביב מההיסטוריה הגלוריוזית של המועדון שאותו הם כה אוהבים.
11. הג'וב בקרית-שמונה כנראה כבר תפוס לעונה הבאה, אבל בינתיים הכל שקט בגזרת בן-שמעון - שירצקי. מתחת לפני השטח יש כעסים ומועקות, אפילו הקנטות. אבל במידה. אין רפש ואין הכפשות אישיות. כמו כן, אין קטטות רחוב. השניים שומרים על פאסון. ולא שהעקיצות והרמיזות, לא יגיעו. אלא שגם כאן, שוב, אין לכם מה לצפות לכותרות מסעירות וצהובות. שירצקי כבר איפסן את בן-שמעון אי שם בנבכי זכרונו. בן-שמעון כבר מפנטז על ליגת האלופות עם מכבי ת"א או עם מכבי חיפה.
12. איש כדורגל בכיר התקשר אתמול כדי להזהיר את בן-שמעון מפני האפשרות להישאר קירח מקרית-שמונה, וגם ממכבי ת"א וממכבי חיפה. בעיקר בגלל יענקל'ה שחר. והוא הסביר: אני מכיר את שחר מצוין. אם אתה לא מתרפס לפניו, הוא לא ייקח אותך. אם בן-שמעון היה אומר שחלומו לעבוד אצל שחר, הוא היה מגיע.
אם גולדהאר באמת ישאיר את בחירת המאמן אצל מנהל ספורטיבי זר, כזה שאולי לא יבין מי זה בן-שמעון, שחר יגרום לבן-שמעון לזחול אליו, ולא בטוח שגם אז יחתים אותו.
עם שחר לא משחקים. הוא אף פעם לא יחזר אחרי מאמן, ותמיד יקפיד להישאר מחוזר. ניסיתי להסביר שהשורה התחתונה של שחר היא שכל מי שעבד אצלו בסוף סיפק את הסחורה עם תארים, כולל רוני לוי שהגיע מהנוער או אלישע לוי שלא הוגדר בזמנו כמאמן מסוגה עילית, מה שאומר ששחר ענייני ומקצועי.
בן שיחי ביקש להדגיש: שלא תטעה, אני עדיין חושב שמכבי חיפה זה מועדון שמנוהל ברמה אירופית גבוהה. אבל שחר מחכה למנת המחמאות מצדו של בן שמעון. נשארנו חלוקים. גם אם בן שיחי צודק ושחר משווע למחמאות, לא זו הסיבה שבן שמעון יגיע או לא יגיע לקצף או לקרית-שלום, ואכן יישאר קירח משלושה צדדים.
אקו"ם