הרשות נתונה
הסאגה של מינוי מנהל רשות המסים היא כרסום נוסף ביכולת משילות הממשלה. שלטון הפקידות שוב מנצח את הדרג המיניסטריאלי
כזכור, ועדת האיתור בראשות מנכ"ל משרד האוצר לשעבר המליצה על מינויו של משה אשר. שר האוצר יובל שטייניץ, האחראי מיניסטריאלית על רשות המסים, סירב להביא את המינוי לאישור הממשלה משום שסבר שהמועמד איננו מתאים לתפקיד הניהולי הבכיר של גוף רגיש, עתיר עובדים וסמכויות זה.
הוגשה עתירה לבג"ץ, שהורה לשר להביא את המינוי לדיון בממשלה. אולם היועץ המשפטי לממשלה התערב וביקש לחייב את הממשלה לאשר את המינוי, בניגוד לעמדת השר. במסגרת הפשרה אשר יתמנה בינתיים לתפקיד המשנה למנהל הרשות וממלא המקום הזמני, דורון ארבלי, יכהן כמנהל הרשות עד תום "שנת ההכשרה".
למיטב הבנתי, פשרה חסרת תקדים זו אינה עולה לכאורה בקנה אחד עם החוק והוראות התקשי"ר (וגם לא עם השכל הישר). אך לא זו הבעיה העיקרית. מה שעולה מהסאגה הזו הוא כרסום נוסף ביכולת המשילות הרופפת של הממשלה.
היכן עובר הגבול?
דומני שלאחר תקופה ארוכה יחסית שבה פועלות ועדות איתור, יש מקום לבחון את השאלה היכן עובר הגבול בין סמכויות הוועדה לבין סמכויותיהם של חברי הממשלה.
הורתן ולידתן של ועדות האיתור הייתה לפני כ-12 שנה על רקע הביקורת המשפטית והציבורית על היעדר הליך תקין למינויים בכירים בשירות המדינה שדורשים את אישור הממשלה. כיום מתמנים על פי נוהל זה כמאה משרות הכוללות את רובן המכריע של המשרות הבכירות בשירות המדינה.
על פי החלטת הממשלה, ועדת האיתור מוסמכת להציע מועמד אחד, אם נמצא כמתאים ביותר, והיא רשאית להציע שניים או שלושה מועמדים לבחירת השר. לאחר שהשר מאשר את המלצת הוועדה, הוא מעביר את המינוי לאישור הממשלה.
אך מה קורה כשדעתו של השר איננה נוחה מבחירת הוועדה, כפי שאירע במקרה של המינוי למנהל רשות המסים? בסופו של יום השר הוא
זה שנושא באחריות המיניסטריאלית לתפקודה של רשות המסים.
ואף על פי כן, המערכת המשפטית הפקידותית שללה ממנו את הסמכות. אינני מציע לבטל את ועדות האיתור. מדובר במנגנון שבאופן כללי הוכיח את עצמו ועדיף על שיטות המינויים הנפסדות שרווחו בעבר. עם זאת, יש מקום לבחון עד כמה ניתן לחייב את השר לקבל את המלצת הוועדה במקום שהוא סבור שלא יוכל לשאת באחריות המיניסטריאלית למינוי המוצע. ועוד שאלה נכבדה: עד כמה רשאית המערכת המשפטית להתערב בתחום מובהק של מדיניות.
מעמדן וסמכויותיהן של ועדות האיתור אינם מעוגנים בחוק אלא בהחלטות הממשלה. דומני שהגיעה העת שהממשלה תחזיר לעצמה לפחות חלק מסמכויותיה. כל שנדרש הוא הוספת משפט קצר אחד להחלטת הממשלה. אבל לשם כך נדרש אומץ לעמוד בפני המערכת המשפטית. האם יש לממשלה אומץ כזה? חוששני שלא.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם