אשליה של בית
צרפת העניקה ליהודים החיים בה הכל ואף מעבר לכך, אך החסירה מהם תחושה של ביטחון. זו הסיבה שרבים מהם חשים שזוהי לא תחנתם האחרונה
ולצד ההצלחה, מקננת בהם תחושה של שבריריות. צרפת העניקה להם הכל ואף מעבר לכך, אך החסירה מהם תחושה של ביטחון. זו הסיבה שרבים מהם חשים שצרפת היא לא תחנתם האחרונה. העשור האחרון העצים את החרדות. בבוקר אחד התעוררו יהודים רבים ונדהמו לגלות שעל קירות השכונה צוירו צלבי קרס. לצדם הופיעו סיסמאות כמו "יהודי מלוכלך" ו"מוות ליהודים".
עד מהרה שבו הילדים מבית הספר וסיפרו להוריהם שתלמידים מוסלמים הציקו להם. אחרים סיפרו שהותקפו בידי כנופיות של מוסלמים על רקע יהדותם. לא חלפו שבועות מאז החלו התקריות, ויהודים החלו להעלים את סימני יהדותם ברחוב; הסתירו תליונים עם מגן דוד והורידו את הכיפות כדי לא לעורר תשומת לב.
הקהילה היהודית מצאה את עצמה נאבקת בשתי חזיתות: מול הימין הנוצרי הקיצוני, שהתקשה להשלים עם קהילה שהתעקשה לשמור ואף לטפח בכל מחיר את הזהות היהודית שלה, ומול מלתעותיו של חוליגניזם איסלאמיסטי שזיהה את היהודים עם מאבקה של ישראל נגד הפלסטינים וראה בהם זרוע נוספת של "מדיניות הדיכוי".
אלפי תקריות אנטי-יהודיות הולידו פחדים חדשים ועוררו חרדות ישנות בקרב היהודים. רק אתמול עזבו את מרוקו, תוניסיה ואלג'יריה בתקווה להרגיש בבית בארצם החדשה, וכבר נקלעו לסכנות חדשות. בתי ספר מוגנו מכל עבר, בתי כנסת נשמרו כמו היו בסיסי צבא, מרכזים קהילתיים זכו להגנה צמודה. שוב נאלצו היהודים להצניע את יהדותם כמו הייתה כתם על מצחם.
החיים הטובים והבטוחים בצרפת התבררו כקצרי מועד. "אני ישן תמיד עם מזוודה לידי, ליתר ביטחון", סיפר רובר בדינטר לאחד מידידיו. הוא שימש שר המשפטים בממשלת מיטראן וכיהן כנשיא בית המשפט העליון לחוקה ונחשב עד היום אחת הדמויות הנערצות במדינה, אך לעולם לא ישכח שארצו כבר בגדה בו פעם אחת.
הוא ליווה את אביו בתחנת הרכבת של אחת הערים, ולפתע קפצו עליהם חיילים נאצים, מלווים בשוטרים צרפתים. הם שמו יד על אביו. רובר נמלט, ומאז לא ראה את אביו יותר. גם כעבור
על רקע כך הם קבעו את ישראל כביתם השני. כמו הייתה פוליסת ביטוח שהם רוכשים ליום סגריר, למען יחושו ילדיהם בטוחים יותר. כמה אירוני שהטרגדיה בטולוז אירעה בימים שבהם היהודים אמורים לחוש שהרפובליקה מחייכת אליהם מחדש.
זו הסיבה שהנשיא ניקולא סרקוזי יצא מגדרו כדי להפגין תמיכה ללא גבול בבני הקהילה המוכים. כל כך התאמץ לטעת בהם תחושה שהם בניה הרצויים של הרפובליקה, עד כי כמעט לא עצם עין במשך 48 שעות. "האסון שלכם הוא האסון של כל צרפת", ניסה לנחם אותם.
בקיץ הקרוב יקפצו יהודי צרפת לישראל כדי לבלות את חופשת הקיץ המסורתית. קרוב לוודאי שרבים מהם יסתכלו על ישראל בעיניים אחרות: לא רק כיעד תיירותי מועדף ואהוב, אלא כתחנה נוספת, ואולי האחרונה, במסע הנדודים הארוך והמייסר שלהם.
הכותב הוא חבר כנסת בעבודה
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם