כשהסלון הפלסטיני רועד
אל תמהרו לחגוג כשאבו מאזן יודיע שהוא מפרק את הרשות. אתם לא רוצים שהדייר בבית הדו-משפחתי שלנו יהיה ממורמר ונטול תקווה
הפלסטינים כבר הראו את המכתב לאמריקאים, לאירופאים ולעוד גורמים שמפעילים עכשיו לחץ כבד על אבו מאזן שלא ישגר את המכתב או לפחות ידחה את שליחתו. אבו מאזן משחק את משחק ה"תחזיקו אותי", אבל מקורביו אומרים שבסוף לא תהיה לו ברירה והוא ישגר שליח אישי מטעמו לירושלים, או לעו"ד מולכו, עם המכתב - ואחריו המבול.
מה יש בו, במכתב הזה של יו"ר הרשות הפלסטינית? יש דרישה לחדש מיד את המו"מ בין הצדדים בשלושה תנאים: חידוש ההקפאה (אפשר גם בלי הצהרה פומבית), הכרה בקווי 67' כולל חילופי שטחים כבסיס למו"מ, ותנאי שלישי, חדש, הדורש מישראל לשחרר את 129 האסירים שנשפטו למאסר בבתי הכלא הישראליים עוד מתקופת טרום-אוסלו.
המכתב מכיל דד-ליין, סוג של אולטימטום; אם ישראל לא תתרצה, הפלסטינים רואים את עצמם משוחררים מכל הכבלים וההסכמים ופונים לדרך חדשה: הליכה מחודשת לאו"ם, חידוש המאבק המשפטי, ואולי אפילו החזרת המנדט והטלת המפתחות על השולחן, קרי פירוק הרשות וקריסתה לזרועותיה של ישראל.
קודם כל, ברור שאלה תוצאותיו של תסכול פלסטיני מתמשך. נתניהו זכה לניצחון מהדהד על אבו מאזן והצליח לקבור אותו קבורת חמור במדבר. הסוגיה הפלסטינית ירדה מסדר היום, ואיש אינו מתעניין בה כעת. האג'נדה העולמית נעה סביב שלושה נושאים בלבד - איראן, סוריה והמלחמה בטרור העולמי. זה מטריף את הפלסטינים, זה מוציא אותם משלוותם.
ההיגיון הפלסטיני שעומד בבסיס המכתב הוא פשוט: הרי הקמת הרשות הפלסטינית הייתה אמורה להיות שלב ביניים בדרך להסכם הקבע ולהקמת המדינה הפלסטינית. מכיוון שישראל, לשיטתם של הפלסטינים, רוקנה את ההסכמים מתוכנם והזריקה למדינה הפלסטינית זריקת מוות עוד בטרם נולדה, אין להם, לפלסטינים, כוונה להמשיך לשתף פעולה עם "הלבנת הכיבוש" באמצעים מלאכותיים.
מבחינתם, מדינת ישראל לא תוכל להמשיך ליהנות מכל העולמות.
נכון, יגיד הקורא המנוסה, הם כבר איימו אלף פעמים והפחידו אלפיים, ויכול להיות שזה נכון ומדובר באיום סרק נוסף. מצד שני, אסור להתעלם ממה שקורה שם, מעבר לגדר, מהסיבה הפשוטה ששם זה כאן. הפלסטינים לא זוממים מזימות באיראן או באפגניסטן.
הם גרים אצלנו, כאן, חמש דקות מכל מקום. הם הדייר בבית הדו-משפחתי שלנו, ועדיף שהדייר הזה יהיה רגוע ונינוח מאשר סוער וממורמר, כי כשהסלון שלו רועד-שלנו גם. האמריקאים והאירופאים מבינים את זה ומפעילים עכשיו לחץ, כולל שיחת הטלפון בין אובמה לאבו מאזן שהתקיימה לאחרונה, אבל המנהיג הפלסטיני הוותיק אומר לכל מי שרוצה לשמוע שהפור כבר נפל. הוא משגר את המכתב, יעלה כמה שיעלה.
אצלנו? נוחרים בזלזול. המכתב של אבו מאזן, אם אכן יישלח, יתדלק עוד יותר את מדורתם של הקיצוניים המתנגדים לכל סוג של משא ומתן או הסדר, ובעיקר אלה שמלכתחילה מתנגדים לפתרון של שתי המדינות וחותרים למדינה אחת בלבד. הכוחות הללו מתעצמים מאוד בשנה האחרונה וצוברים נפח. המכתב הזה יהיה, מבחינתם, הרמה להנחתה.
אבל אחרי כל זה, ברור שתחושת הניצחון האופורית שמתפשטת בימין הישראלי מוקדמת ומסוכנת. נכון, הצלחנו לשגר את תהליך השלום לעולם שכולו רע, הנצחנו את הסטטוס קוו, והבנייה העליזה בהתנחלויות נמשכת לתפארת מדינת ישראל.
אז נכון, הפלסטינים הרוויחו ביושר את מרבית תלאותיהם, ואנחנו עוד ממתינים בסקרנות לתשובתו של אבו מאזן להצעה הנדיבה להפליג שקיבל מאהוד אולמרט. ועדיין, אחרי שאמרנו את כל זה, אסור בשום אופן לשכוח: הניצחון של היום יכול להיות ניצחון פירוס.
האסונות הכי גדולים קרו לנו בשיאי הזחיחות, כשנדמה היה ש"מצבנו מעולם לא היה טוב יותר". הפיצוץ בא לנו תמיד ברגע הלא נכון. ההיסטוריה שלנו ושל הפלסטינים עמוסה רגעים כאלה, שאחריהם כל מה שאפשר זה רק להצטער.
אקו"ם