הטעות של הימין
התווית "הימנית" שהדביקו לגרוניס לא הייתה מוצדקת. בדחיית הסדר מגרון, הוכיח נשיא העליון כי הוא נאמן למשפט ולא לאג'נדה פוליטית

שנים ישבו תושבי מגרון על הקרקע, ואיש לא חישב להזיזם. אפילו בעלי קרקע פלסטינים לא נמצאו בכל הסיפור הזה. אין מי שיקבל אותה בחזרה, על תקן היותה "פרטית". ולמרות זאת החליט בג"ץ לקבל את עתירת "שלום עכשיו" ולהורות על פינוי היישוב.
בעידן של אקטיביזם שיפוטי, היה אפשר גם אחרת. היה אפשר לדחות את הפינוי עד שיימצאו הבעלים האמיתיים. אפשר היה להקצות קרקע חלופית לבעלים, אם וכאשר יובהר מי הם בעלי הקרקע. אלא שבית המשפט, בהרכביו הקודמים, היה נגוע גם בשיקולים ערכיים. כלומר פוליטיים.
אסור גם לשכוח שזו המדינה שהתחייבה, במישור המדיני, לפנות מאחזים לא חוקיים. אלא שכמו בכל מה שקשור לתחום הזה, התחייבות לחוד ומעשים לחוד.
הרכב בית המשפט השתנה. הנשיא הוא גרוניס, והוא הנחית מכה ניצחת על כל אלה שחשבו שמה שהיה הוא שיהיה, ושהפוליטיקה תמשיך לחגוג כשהאקטיביזם מימין יחליף את האקטיביזם משמאל. ובכן, זה לא קרה. האקטיביזם הישן הובס, ואין אקטיביזם חדש. הפעם היה זה הפורמליזם שניצח.
שניים משופטי ההרכב, גרוניס עצמו ומרים נאור, רחוקים מאסכולת ברק וביניש. אם הם היו הולכים לפי האסכולה הישנה, הם היו עושים שמיניות באוויר, רומסים את הדין ועושים צדק בהתאם לעולם הערכים של היושבים בדין.
גרוניס ונאור אינם חשודים בשמאלנות יתר. שניהם הוכיחו בהחלטות קודמות שהם מעדיפים את הדין על פני הדיין. את שלטון המשפט על פני שלטון השופט. ומכיוון שזו הייתה המדינה עצמה, שוב ושוב, שהבהירה שמדובר במאחז לא חוקי, הרי גם הם עצמם התרחקו מרמיסת המשפט לטובת צדק, שהוא עניין הרבה יותר גמיש, ובעיקר פוליטי.
רק לפני שבועות לא
גרוניס היה נגד האקטיביזם, בעיקר משום שמדובר ברמיסת החוק והדין והמשפט לטובת עולם ערכיו של היושב בדין. כך שמבחינת תושבי מגרון, מדובר בוודאי בעוול. אלא שגם הדין ניצח.
ההחלטה אתמול הייתה הצהרת העצמאות של גרוניס. הצהרת עקרונות. פרופ' מאוטנר, כבר לפני שני עשורים, פרסם את הספר "ירידת הפורמליזם ועליית הערכים" בבית המשפט העליון. נדמה שההחלטה אתמול היא פרק הפתיחה לספר: "ירידת הערכים ועליית הפורמליזם". הפרקים הבאים עוד יגיעו.
