לשכור את המכונית של השכן
רוב היום המכונית יושבת בחנייה ללא מעש, אז למה לא לשדך בינה לבין משתמשים מזדמנים. זה הטרנד הבא בעולם שיתוף המכוניות. עסק ירוק
◄בואו להיות חברים של nrg ירוק גם בפייסבוק
הוא חשב לעצמו: "האם זה לא היה נחמד אם פשוט הייתי יכול להיכנס לאחת מהן ולנסוע במקום להמשיך ולדווש בקור הזה?". מהמחשבות הללו הגיחה לאוויר העולם שנתיים אחרי כן חברת RelayRides, שהביאה לעולם את בשורת הדור הבא של שיתוף מכוניות – שיתוף בין שכנים, או במילים אחרות, השכר את הרכב מהשכן שלך.
היום כבר RelayRides לא לבד ויש עוד מספר חברות שמציעות את האופציה הזו ומחברות בין בעלי רכבים שמעוניינים להרוויח כסף מהמכונית שלהם במקום שהיא תשב לה כל היום בחנייה ובין מי שרוצה להשכיר רכב לשעה-שעתיים ולא רוצה ללכת או לדווש רחוק מדי בכדי למצוא מכונית פנויה.
השוק החדש הזה הוא חלק מאחד הטרנדים הבולטים היום בעולם – הכלכלה השיתופית (sharing economy), המבוססת על אנשים שנותנים גישה למשאבים שעומדים לרשותם, כמו דירה, מכונית, או מקדחה לאנשים אחרים ומרוויחים מכך כסף. איך זה עובד כשזה מגיע למכוניות והאם היום שאתם תשכירו את הרכב לשכן ממול יותר קרוב משחשבתם? על כך בכתבה הבאה. עסק ירוק.
כשקלארק התאושש מחוויית הדיווש הקפוא והארוך למכונית ה-Zipcar, הוא גילה נתון מפתיע – מכוניות מנוצלות רק שמונה אחוזים ממשך היום וב-92 האחוזים הנותרים הן פשוט יושבות להן בחנייה. הפוטנציאל נראה ברור – מכוניות יושבות רוב היום בחנייה בשעה שלא מעט אנשים מחפשים פתרונות תחבורה יעילים ונוחים שיהוו חלופה לבעלות על רכב. עד היום, מלבד תחבורה ציבורית, עמדה לרשותם בעיקר אופצית שיתוף המכוניות, שהפכה תוך מספר שנים מרעיון ביזארי לחלופה לגיטימית.
היום, ל-Zipcar, החברה המובילה בתחום יש 9,500 מכוניות שמשמשות מאות אלפי משתמשים בארה"ב, קנדה ובריטניה. בשנה שעברה החברה הונפקה בבורסה והיום היא מתחרה לא רק בהרבה חברות קטנות יותר שמציעות שירות דומה, אלא גם בחברות השכרת רכב, כמו Hertz, שהבינו את הפוטנציאל והחלו להציע שירות שיתוף מכוניות משלהן.
אבל, כאמור, לקלארק ומן הסתם גם לאחרים הפתרון הקונבנציונלי של שיתוף מכוניות לא היה מספיק טוב. השאלה היתה האם באמת אפשר להפוך מכוניות חונות למכוניות עם פוטנציאל השכרה, או במילים אחרות האם אפשר לשכנע אנשים לתת לאנשים זרים להשתמש במכונית שלהם? את התשובה לכך לא נתן חוקר כזה או אחר, אלא אלפי חברות שהוקמו בשנים האחרונות והתבססו על שיתוף במשאבים.
למשקיעים פוטנציאלים שהתחבטו בשאלה הזו הסביר קלארק שאם אנשים מוכנים לתת לזרים את הבית שלהם לסוף שבוע באמצעות Airbnb, לא צריכה להיות להם בעיה לתת לזרים להשתמש במכונית שלהם. הכל כמובן בהינתן התמריץ הכספי הנכון ובטחונות מתאימים שהמכונית תחזור אליך בריאה ושלמה.
קלארק, בוגר בית הספר למינהל עסקים בהרווארד, הבין שאם הוא מצליח לייצר את התנאים הנכונים הוא יוצר כאן מודל שהוא גם בעל פוטנציאל עסקי לא מבוטל – על ידי הפיכת החברה מהגורם שמספק את המכוניות לגורם שמתווך ומשדך בין בעלי רכב ושוכרים פוטנציאלים, הוא למעשה מבטל את ההוצאה הגדולה ביותר של חברות שיתוף רכבים כיום, שמהווה 65% מההוצאות שלהן. אבל לפני שמתחילים לגלגל בראש את המיליונים שאפשר לעשות כאן, צריך קודם כל ליצור את התנאים שיאפשרו למודל הזה לפעול – מחד, לתת למשכיר שלוות נפש ותמריץ הוגן ומאידך, לתת לשוכר נוחות, מחיר טוב וביטחון שהוא מקבל מכונית תקינה וטובה לשימוש.
RelayRides עושה את כל זאת. ראשית, החברה בודקת את המכוניות שנכנסות לתוכנית שלה לוודא שהן בטוחות וכשירות לנהיגה ובמקביל בודקת גם את העבר של הנהגים – מי שיש לו בעברו בעיות בטיחות משמעותיות, עלול למצוא את עצמו מסורב על ידי החברה. בעלי הרכבים גם לא חייבים לסמוך אך ורק על החברה ויכולים לבקש לבדוק מראש את הפרופיל והנתונים של מי שמבקש לשכור את המכונית שלהם.
בנוסף, החברה מפעילה מערכת פנימית של מתן ציונים שבה משתמשים נותנים ציון אחד לשני וכך נוצר פרופיל ומוניטין לשוכרים ומשכירים כאחד, ואז אתה יכול ללמוד מי מתנהג יפה ומי משאיר את המכונית מטונפת אחריו. משתמשים שמקבלים ציון נמוך באופן קבוע מקבלים בסופו של דבר כרטיס אדום מהחברה.
מעבר לכך, החברה מציעה גם ביטוח שמכסה עד מיליון דולר לתאונה. השאלה של הביטוח עדיין נותרה קצת בעייתית משהו כי רק בקליפורניה ואורגון הועברו עד היום חוקים שלמעשה מגנים על הבעלים של המכונית באופן מוחלט מפני תביעה במקרה של תאונה. במדינות אחרות בארה"ב החוק קצת יותר מעורפל בעניין ולא ברור מה יקרה במקרה שתהיה תאונה באשמת שוכר הרכב והנפגע בתאונה יחליט לתבוע גם את בעלי הרכב. אם יקרה מקרה כזה, אני מניח ש-RelayRides וחברות אחרות שמספקות שירות דומה יצטרכו לתת לזה מענה. בינתיים, נראה שהכיסוי הביטוחי שהן מספקות הוא די והותר.
האתגר הבא היה ליצור דרך בטוחה ונוחה לשוכרים לקחת ולהחזיר את המכונית בלי לטרטר את הבעלים שלה. RelayRides מתקינה מתקן מיוחד במכוניות שנכנסות לתוכנית ששולט על נעילת הדלתות ומאפשר לפתוח אותן עם כרטיס חכם.
המפתחות נמצאים במכונית, אבל מערכת ההצתה מנוטרלת על ידי המתקן ורק בעזרת הכרטיס החכם אפשר להפעיל אותה, לקחת את המפתח ולצאת לדרך. בתהליך הזה המשכיר והשוכר לא חייבים להיפגש, אבל אם המשכיר רוצה לפגוש את השוכר (תשמור על האוטו!), או לא מעוניין להשאיר את המפתחות באוטו, ישנה אופציה של העברת מפתח לשוכר ובחזרה באופן אישי.
מי שיש להם מכוניות חדשות יחסית תוצרת ג'נרל מוטורס שמותקנת בהם תוכנת OnStar יכולים גם לאפשר פתיחה וסגירה של הדלתות באמצעות אפליקציית אייפון. לקינוח, רק נציין שהמערכת של RelayRides מאפשרת לחברה לדעת איפה המכונית נמצאת בכל רגע וגם לנטרל בשלט רחוק את מערכת ההצתה, כאמצעי ביטחון נוסף מפני גניבות.
אז הבטוחות המתאימות ניתנו, נמצאה הטכנולוגיה שמאפשרת לקיחה והחזרה נוחה של המכונית, אבל האם כל זה משתלם? או במילים אחרות, מה עם הכסף? מחיר ההשכרה לשעה נע בדרך כלל בין חמישה לשמונה דולרים. יש מכוניות ישנות יותר שאפשר לשכור בשלושה דולרים, אבל גם מכוניות ספורט כמו Tesla Roaster במחיר של 50 עד 75 דולר לשעה.
המחיר כולל ביטוח, אבל לא דלק, לפחות לא ב-RelayRides (בחברות אחרות הוא כן כולל דלק) והמשכיר מקבל בסופו של דבר כשני שלישים מהסכום ושליש הולך לחברה. בממוצע, על פי דיווחי החברה, משכירים מרוויחים היום 250 דולר לחודש.
סטיב מוריס, לדוגמה, מסן פרנסיסקו הצטרף ל-RelayRides במרס 2011 ומאז ועד תחילת 2012 הוא השכיר את הפורד אסקייפ 2010 שלו 68 פעמים בתמורה לתשעה דולרים לשעה. סך הכל הוא הרוויח 2,860 דולר בתקופה הזו, מה שעזר לו לדבריו לשלם את התשלומים החודשיים בעבור המכונית שלו.
"מדי פעם הייתי אומר, מה זה כל הזבל הזה באוטו או למה ההגה דביק כל כך, אבל זה היה היוצא מן הכלל ולא הכלל", הוא הסביר בראיון ל-Time. התמריץ של מאות דולרים הכנסה נוספת בחודש עוזר להתגבר כנראה על התסכול של שאריות של צ'יטוס שמשאירים לך פה ושם. מקסימום, תמיד אפשר לתת דירוג נמוך לשוכר הרשלני.
התחום כולו נמצא עוד בתחילת דרכו, אבל יש לו הרבה תומכים נלהבים, כולל יצרניות רכב כמו ג'נרל מוטורס שהשקיעה ב-RelayRides ועוזרת לחברה לצמוח. בסופו של דבר, מסביר מייקל ארינגטון, מייסד הבלוג TechCrunch, שמשקיע באחת החברות המתחרות, Getaround, השאלה העיקרית כאן היא לא האם האנשים ישכירו את המכוניות שלהם, אלא מי יכול לשלוט בהוצאות שלהן בדרך הטובה ביותר. כלומר, במחיר ובתנאים הנכונים, יש סיכוי לא רע שיום אחד כמעט כל מי שיש לו מכונית יהפוך למשכיר רכב פוטנציאלי.
היום הזה עוד רחוק, אבל מה שפעם ביום קפוא בבוסטון נראה כמו חלום רחוק הפך כבר למציאות עבור כמה עשרות אלפים ששוכרים מכוניות מאנשים אחרים בשכונה שלהם. בינתיים RelayRides מגובה ב-13 מיליון דולר ממשקיעים כמו גוגל וג'נרל מוטורס הודיעה בתחילת החודש שהיא מתחילה להציע את השירות בכל רחבי ארה"ב (עד היום הם פעלו רק בבוסטון וסן פרנסיסקו) וגם מתחרות כמו Getaround או JustShareIt צומחות בקצב מרשים.
אל תופתעו אם בתוך שנה או שנתיים גם Zipcar תגלה שיותר משתלם להשכיר מכוניות מבלי לקנות אותן ותצטרף לתחרות. בסוף נתעורר כולנו למציאות שבה הרחובות שלנו הפכו ממגרש חנייה אחד גדול למגרש גדול של השכרת מכוניות. מי יודע, אולי אפילו המכונית שלכם תהיה שם, במחיר הנכון כמובן ובלי להשאיר לכלוך באוטו!
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם