אסד. סוף
הכלכלה הסורית קורסת, ובעלי הברית ינטשו בקרוב את השליט העלאווי. ישראל צריכה להתכונן ליום שאחרי
מדובר במנהיגות מנותקת מהמציאות, שאותה בנה לעצמו בעזרת מקורבי שלטונו הנאחזים בירכתי הספינה הטובעת. אבל האמת היא שהנשיא הסורי עדיין מחזיק מעמד בזכות שלושה גורמים עיקריים: הגורם הראשון הוא התמיכה הרוסית, שמה שעומד מאחוריה היה המרוץ לנשיאות של פוטין, אשר נדרש להוכיח שבניגוד לאמריקאים הוא נאמן לנאמנים לו ולא נוטש אותם או בוגד בהם; הגורם השני הוא שלסוריה אין מספיק נפט שיגרום לאירופה ולעולם המערבי להתערבות יותר פעילה; והגורם השלישי הוא שאובמה נמצא בעיצומו של קמפיין הבחירות שלו ואינו רוצה להיות מואשם ביתר מיליטנטיות.
וכך מוצא עצמו העם הסורי נשחט בכל יום מחדש בהיעדר מושיע ובאין צדק עולמי. למרות כל הניסיונות להציב מועד לנפילת הקצב מדמשק, לא באמת ניתן לקצוב את זמנו, אך ברור שהוא ותומכיו חיים על זמן שאול. כלכלתה של סוריה בשנה האחרונה נחרבה כמעט כליל, ואין ביכולתה לשאת את עלויות צבאה הגדול. קציר הדמים, שפגע בעשרות אלפי משפחות, הפך את המאבק מלאומי לאישי וכולל.
הנוקמים יבקשו לא רק את ראשם של אסד, משפחתו ויתר המיעוט העלאווי, אלא גם את חשבונם מול הגורמים המסייעים להישרדותו של השלטון: רוסיה, איראן וחיזבאללה.
אסד מחזיק מעמד בזכות שכבת הפיקוד העלאווית של צבאו, שממשיכה להילחם כי היא יודעת מה צפוי לה. הבעיה המרכזית של אסד היא שצבאו המונה 300 אלף חיילים עולה כסף רב, בטח בעת לחימה, ובלתי אפשרי לגייס את המשאבים למימונו לאורך זמן.
יש להניח שעם כניסתו של פוטין לתפקידו כנשיא, הוא יבין מהר מאוד שאסד אינו נכס אלא נטל. כך גם איראן, הנמצאת במצוקה גוברת עקב הסנקציות הבינלאומיות, שגורמות לרעשים פנימיים וירידת הביטחון ברפובליקה האיסלאמית.
אסד עצמו, כמובן, לא יממן את המשך הלחימה מהונו האישי שגנב, וגם הניסיונות להאיץ
במצב הכלכלי שבו תפוקת הנפט ירדה בכ-40 אחוז , האבטלה בשחקים, רזרבות מטבע החוץ מידלדלות כאשר כמחצית ההפקדות הבנקאיות נמשכו כבר מחוץ למדינה, צפויה סוריה להתמוטטות כלכלית קרובה.
שאלה מדאיגה לא פחות מהעיתוי של התמוטטות המשטר היא מה צפוי בסוריה ביום שאחרי. מלימוד אחר המתרחש בלוב, המקרה הקרוב ביותר לסוריה מבחינת מבנה פנימי, המצב לא ממש מעודד. אמנם קיימת בסוריה מידה של לאומיות, אך ספק אם היא מספיקה כדי לאחד, לדוגמה, את הכורדים במזרח המדינה, המהווים כ-30 אחוז מהאוכלוסייה.
העם הכורדי, המרוכז גיאוגרפית אך מפוצל מדינית בין עיראק, איראן, סוריה וטורקיה והינו בעל שאיפות לאומיות, יכול בהחלט לראות בחולשה הסורית הזדמנות למנף את רעיון האיחוד הלאומי שלו ואף לקרוע נתח נכבד מהמדינה.
גם גופים אתניים נוספים יכולים לייצר אוטונומיות אזוריות, ומשטר סורי חדש ולא מאוחד עלול להותיר מדינה מפוצלת וקרועה, מה גם שזה ישרת היטב את מטרות איראן וחיזבאללה, המעדיפות מצב של כאוס שיאפשר את החיבור ביניהן ללא הפרעה מצד ממשל חדש.
כך או כך, ישנן גם שאלות פרקטיות לא פחות מהותיות מבחינתה של ישראל, כמו שאלת ארסנל הנשק הקיים בסוריה ובידי מי הוא עלול ליפול. לצערנו, מקרה הדומה לנשק הלובי הממלא את סיני הוא אפשרות גרועה ביותר מבחינת ישראל.
מכיוון שלא נראה שיש מי שייקח אחריות לנושא זה, ישראל חייבת להיות ערוכה "לטפל" בו בזמן המתאים. עקב העובדה שהמתרחש בסוריה מטריד לא רק אותנו, עלינו למצוא כל דרך מתאימה לסייע לעם הסורי, שללא ספק יתחשבן בבוא היום עם המרעים לו או עם המיטיבים עמו - ויפה שעה אחת קודם.
אקו"ם