הגדולה בהיסטוריה: חלום הגליל של ק"ש
כבר היו לנו אלופות מבריקות יותר, אבל קרית-שמונה היא ההוכחה שחלומות מתגשמים. ואם הם כבר מתגשמים, אז שזה יהיה 3 דקות מתל-חי
עוד על האליפות ההיסטורית:
עם ארבע כוכביות: איזה אליפות מרשימה
בדלת האחורית: הדאון של ק"ש עוד יגיע
שלא כדרך הטבע: אליפות שלא היתה כאן
כמו באמריקה: האליפות של איזי שירצקי
הפועל כפ"ס, בשנת 1982, בדיוק לפני 30 שנה, ובני יהודה, ב-1990, הן שתי האחרונות שזכו כאן באליפות למרות נחיתותן הכלכלית מול ארבע הגדולות. ועדיין, הן עשו זאת בתקופה שבה הכסף היה חשוב אבל עוד לא מכריע. גם לרומנטיקה היה אז מה להגיד. האליפות של קריתשמונה באה בתקופה שבה בעיקר הכסף הגדול משחק תפקיד בדרך לתארים בכל הזירות, המקומיות והבינלאומיות, ולכן היא כה גדולה.
בכלל, קרית-שמונה היא תופעה לא פשוטה בעידן הנוכחי. כי לא רק בישראל מי שמכונות הקבוצות הגדולות זוכות בכל התארים האפשריים. קחו לצורך השוואה שלוש מארבע המדינות המובילות באירופה - אנגליה, איטליה וספרד. סיפור האליפות אצלן הוא עניין פנימי של המועדונים הגדולים והעשירים. באנגליה אלו מנצ'סטר יונייטד, צ' לסי וארסנל. באיטליה מדובר באינטר, יובנטוס ומילאן ובספרד ריאל מדריד או ברצלונה, ברצלונה או ריאל מדריד.
חלפו להם הימים שבהם קבוצות כמו פולהאם האנגלית, קליארי מאיטליה וסביליה מספרד הצליחו להדיח את הקבוצות הגדולות משליטתן.
והיות וכאמור שם המשחק הוא כסף, וכסף גדול, והכדורגל הישראלי איננו מנותק מהנעשה באירופה, אי אפשר שלא להתפעל, להעריך ולהוריד את הכובע לפני האחראים להישג הספורטיבי העצום הזה של קרית-שמונה.
עיר קשת יום עם היסטוריה של הפגזות ונטישת תושבים, רחוקה משאון ההמון וממרכזי הבילוי והברנז'ה, שהוכיחה שאפשר גם אחרת. ובמקרה הספציפי שלה, עם אחרים. עם סאלח חסארמה, נער שנושק לגיל ה-40, שוער קיבוצניק בשם דני עמוס, ושחקנים סמי-אנונימים כמו ברק בדש, שמעון אבו-חצירא, אלעד גבאי, שיר צדק ואדריאן רוצ'ט, שבמהלך העונה הפכו לסיפור הצלחה בקנה מידה ארצי.
ומעל כולם השניים, איזי שירצקי ורן בן-שמעון. הראשון הוא איש עסקים מבריק וממולח, שבקלות יכול היה לרכוש קבוצה מהכיכר הגדולה ולשחק אותה מוישה גרוייס. אבל הוא בחר בקרית-שמונה בגלל ציונות, בתקופה שבה ציונות היא מונח נלעג, ועשה זאת בגדול.
השני הוא מקצוען נטו. מאמן רציני ויסודי שחתום על אליפות היסטורית תוך שהוא מתמודד ויכול לשועלים ותיקים כמו דרור קשטן, אלישע לוי ועוד שורת מאמנים שהועסקו ומועסקים במכבי ת"א העשירה
דבר אחד בטוח: שום ויכוח בין השניים לא יוכל להקהות את ההישג העצום. האליפות של קרית-שמונה גדולה משירצקי ומבן-שמעון גם יחד. על אף שהשניים אחראים לה כל אחד על פי כבודו ומעמדו.
ישראל מתעוררת לבוקר ספורטיבי מרתק ומרענן תודות לעיר קריתשמונה ולקבוצת הכדורגל שלה. ולכן חובה להריע על כך. לא שאנחנו חיים באשליות שהנה מתחילה כאן סדרת אליפויות ותארים שיהפכו את הקריה למעצמת כדורגל אירופית או מקומית.
אבל קרית-שמונה היא ההוכחה שהרומנטיקה לא נעלמה בעידן הכסף הגדול ובכלל, שלפעמים חלומות מתגשמים. ואם הם כבר מתגשמים, אז שזה יהיה שלוש דקות נסיעה מתל חי ועוד כמה דקות מגבול הלבנון. בדיוק כפי שקרה פעמיים עם קבוצת הכדורסל מהאזור.
אקו"ם