זיכרונות מגיא ההריגה
הריח שהתפשט באולם הסדר במלון "פרק" לאחר הפיגוע הוא הריח שאני חש באפי כאשר מקריאים בטקסים את "אפר ואבק". אני מריח אותו עד היום
כן, לאחר מעשה אנחנו תמיד חכמים יותר. איך קרה - חשבתי בעודי רכון יחד עם הוריי מתחת לשולחן שעליו היו מונחים בקבוקי יין וחבילות מצות - שכאשר הגענו לבית המלון נכנסנו עם כל הכבודה שלנו ואף לא אחד התעניין, עצר או בדק אותנו.
אבי הוסיף שאם הפיצוץ היה מתרחש בחדר ההמתנה לאולם הסדר, אזי איש לא היה יוצא חי מגיא ההריגה הזה, ורק אמי גייסה כוחות אמונה כשאמרה לקרובת משפחה ש"הסבה" עמנו מתחת לשולחן הסדר: "את רואה, אמרת שמספר 13 (מספר השולחן שלנו) זה מזל רע. 13 זה מזל טוב ביהדות. אנחנו יצאנו מזה. צריך לברך 'הגומל'".
נחזור קצת לאחור: הגענו לבית המלון שהיה נטול שמירה ואבטחה. בכניסה לאולם הסדר המרכזי עמדו מאות אנשים בפתח אחד לאולם אחד - כך שהניסיון להיטמע לא היה משימה מורכבת כל כך. שולחן 13 של משפחת לחמנוביץ' ניצב מאחורי עמוד תומך שאנחנו חייבים לו את חיינו.
כמיטב המסורת בעם ישראל ההמולה שלטה. זיהינו את השולחן מרחוק וניגשנו אליו בתחושת אי-שביעות רצון בגלל מיקומו. כאשר הגענו לשולחן, ראיתי שאין מספיק מצות ויין. הסתובבתי והתלבטתי אם לגשת לרב המלצרים שעמד במרכז האולם או למטבח. ניגשתי למטבח וכאשר שבתי למקומי, לפני שהספקתי לשבת, נשמע הפיצוץ.
אם הייתי ניגש למרכז האולם, כנראה לא הייתי מספיק לשוב לשולחן המשפחתי. אחרי שהבנו כי מדובר במחבל מתאבד ולא ביורה או במטען חבלה, הבטנו שמאלה וימינה וראינו כי בקיר המלון נפער חור ענק ויצאנו דרכו. הריח שהתפשט באולם הסדר לאחר הפיגוע הוא הריח שאני חש
כאשר הגענו לבית החולים, נבדקנו במיון על ידי רופא ערבי שעשה את עבודתו נאמנה, וכאשר היינו פחות או יותר אמורים לשיר את "והיא שעמדה. . . עומדים עלינו לכלותנו", הסיע אותנו נהג מונית ערבי מבית החולים הביתה. דקות אחרי שהגענו אמרתי להוריי: "אתם יודעים, ערבי פוצץ אותנו, ערבי בדק אותנו וערבי הסיע אותנו הביתה. זה הסיפור שלנו כאן".
שנה לאחר הפיגוע חזרתי למלון "פרק" יחד עם אשתי. נכנסתי שוב לאולם הסדר והפעם, במקום לצאת דרך הקיר כמו בליל הפיגוע, יצאתי דרך הדלת. עשור עבר מהפיגוע, והפוטנציאל של המשוואה: "ערבי פוצץ אותנו, ערבי טיפל בנו וערבי הסיע אותנו הביתה", לא השתנה. ההוויה הישראלית חווה את מערכת היחסים הישראלית-פלסטינית כשעון מתקתק, רק שלא ברור אם מדובר בשעון המחובר למטען חבלה או בשעון המודיע על בוא הגאולה.
לאחרונה חזינו בראש הממשלה בבליץ מדיני שם את הסוגיה האיראנית במרכז השיח העולמי. לא יהיה מופרך לשער כי זרועות איראניות יוכלו להגיע עד שערינו אם המצב ימשיך להיות נפיץ.
משימתו של ראש הממשלה בעת הזאת היא לומר לנו, אזרחי ישראל, אם אנו נמצאים "בסוף הסכסוך" או "בתחילת הסכסוך" ; מצב שבו קיים פוטנציאל סכסוך, מצב שבו קיים פוטנציאל לפיגוע מלון "פרק" נוסף גרוע הרבה יותר.
ראש הממשלה הצליח לגייס את דעת הקהל העולמית ולהעמיד את העולם השפוי מחד ואת איראן מנגד. עליו לנסות לשכפל את הצלחתו לטובת האזור הבלתי שפוי שלנו בתקווה להכניס בו מעט שפיות. חסר לי "סדר" אחד במהלך שנות חיי, אבל (בדיעבד) אני מוכן להקריב אותו לטובת כך שמישהו יעשה כאן סדר. והמישהו הזה הוא ראש הממשלה - זו המשמרת שלו.
השנה, בצד המשפט "כל שלא אמר שלושה דברים אלו בפסח לא יצא ידי חובתו, ואלו הם פסח, מצה ומרור", נכון להוסיף: כל שלא אמר (דן, עסק והכריע) בזכות השיבה, בגבולות ובפליטים לא יצא ידי חובתו.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם