לקחת סיכון זה אומץ
שחרור גלעד שליט הוכיח שהסקטוריאליות הישראלית ניתנת לפיצוח, במיוחד אם מעמתים אותה עם ערכי הרעות ואי-הפקרת חייל
אני נזעק לדבריו של בן כספית, עיתונאי ואיש ספר שאני מכבד ומעריך, גם אם אנו חלוקים על עניינים ראויים למחלוקת. כספית כתב על התנגדותה של ציפי לבני לעסקת שליט: "נדרשת כמות גדולה של אומץ כדי להגיד אמירה כזו למצלמה, במדינה שנראתה, באותם ימים, כאילו קיבלה כולה תרופות פסיכיאטריות וסמי הזיה".
מבקש אני לטעון, ממקומי הצנוע של מי שהיה מעורב במאבק הציבורי, שהאומץ הציבורי נמצא דווקא במקום שבו ניצב שאול מופז, כאיש ביטחון המודע לכל הסיכונים, האומר: "מדינה שתשכח את חייליה, סופה שהם ישכחו אותה".
חיינו בארץ מלווים בהליכה על חבל דק בין סיכון לערך. אין זה סוד שאנחנו נמצאים, חדשות לבקרים, אל מול ההכרעה - מהו הערך שלמענו אנחנו מוכנים, אולי אף מחויבים, להסתכן או "לשלם" מחיר כזה או אחר? גדולתנו וכוחנו נשענים על היכולת הייחודית, דווקא במזרח התיכון המטורף, להגיד שאחד שלנו ראוי למאות משלהם. זהו כוח מוסרי, ערכי, שנותן רוח גבית לחיילי צה"ל ולהוריהם. מה שהחיילים יודעים לעשות האחד עבור השני, שומה על המדינה לעשות עבורם.
מאבק של כאב מול כאב
דווקא מי שהיה קשוב לציבור, ולא מתוך ראייה פופוליסטית אלא מתוך רגישות והבנת המשקל של הערך בחיינו, הוא זה המקבל בחזרה את אהדת הציבור, שמוכן לראות בו מוביל דרך.
לא בכדי גואה היום הפופולריות של ראש הממשלה ביבי נתניהו. בסופו של דבר, הוא היה קשוב והבין את עומק העניין. הפוליטיקאים שידעו ותמכו - לא מתוך חולשה, אלא מתוך עוצמה - השיבו לנו רוח חדשה. השבת שליט הייתה אירוע שהוכיח שהסקטוריאליות הישראלית והחצרנות היהודית ניתנות לפיצוח. חתך רחב של ציבור התייצב במסע הארוך לירושלים ואמר: אנחנו מבינים את הסיכון ואנחנו מוכנים לקחת אותו עבור ערכי הרעות ואי-ההפקרה.
אכן מאבק של כאב מול כאב. אלו הם חיינו. לא בכדי רבים מההורים השכולים מפעולות הטרור, גם הללו שהתנגדו, קיבלו את ההחלטה - והם הגיבורים האמיתיים
של המאבק הערכי הזה. לבי איתם, ואני מרכין ראש בהכרת תודה.
אני מבקש להדגיש שעברנו דרך ארוכה, מתדפקים על דלתות קובעי ההחלטות בבקשה להפעיל לחצים. לא דיברנו על עסקה. חשבנו שאפשר. לימים, כשהתייצבנו על המשאיות המובילות ציוד לעזה, הבנו שהכלכלה מנצחת החלטות על מצור לכאורה. הבנו שאין דרך אחרת, אלא שתי אפשרויות - מפקירים או משלמים.
אני מבקש לומר - ולא מתוך זלזול במי שאינו מסכים עם דעתי, מי אני שאומר שיש רק דרך אחת - שחברת הכנסת ציפי לבני שגתה לא במובן הטקטי של אמירתה, אלא במובן המהותי. מתוך כבוד וצער על סיום פרק מלא תקווה לכולנו, אני גורס שהאמירה שלה בנושא העסקה ביטאה חלק מהריחוק שלה מתחושותינו שהביא לתוצאה. ולמען הגילוי הנאות, אינני נמנה עם מתפקדי מפלגה כזו או אחרת. חג שמח.
הכותב שימש כראש מטה המאבק לשחרור גלעד שליט
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם