הר ההפחדות ממבצע בעזה יוליד עכבר
נבואות אימים מזהירות מפני פעולה לחיסול טרור הטילים מעזה, אבל תסריטי בלהות פגשנו גם לפני מבצע "חומת מגן" שמיגר את האינתיפאדה
חומת מגן, הפחידו אותנו מנבואות אימים צילום: אי- פי
היום זה נראה מובן מאליו שצה"ל נכנס ויוצא ממחנות הפליטים כרצונו ומונע כל יכולת לגבש טרור משמעותי. אבל לפני אביב 2002 הפחידו אותנו בנבואות אימים, אם רק נעז להכניס את האף לאזורי הרשות הפלסטינית. ההר הוליד אז עכבר - ובמחיר נמוך. כדאי לזכור היום את הלקח הזה, כאשר אנחנו ניצבים שוב בפני נבואות אימים סביב פעולה נחרצת נגד טרור הטילים מעזה או מול איומי הגרעין האיראני.
בחודש מרס 2002 נרצחו 111 ישראלים, 30 מהם באותו סדר פסח עקוב מדם בנתניה. רק כדי לשמור על פרופורציות, במשך כל שנות מה שמכונה "האינתיפאדה הראשונה" נרצחו 90 ישראלים. ברמאללה ישב יאסר ערפאת, שהוכנס לכאן על כנפי קונספציית שמעון פרס. מאז הקמת הרשות הפלסטינית לא הפסקנו לשלם בדם על אובדן השליטה ביו"ש. מרס 2002 היה שיא של שכול, שאילץ את ממשלת שרון לפעול. שמעון פרס, כמובן, נמנע בהצבעה בממשלה, כפי שהוא מנסה גם היום למנוע כל פעולה בעזה או באיראן. ככל שנשפך עוד דם, גברה הקריאה לשים קץ להרפתקאה האפלה של אוסלו.
ואז התחילו להפחיד אותנו בתסריטים אפוקליפטיים: כניסה למחנות הפליטים ביו"ש, איימו, תגבה מאות ואלפי הרוגים. פגיעה ברשות תוביל למלחמה אזורית. ובכלל - אף אומה לא ניצחה מעולם את הטרור. אלא שמרגע שניתנה הוראה נחושה לצה"ל, הדרך הייתה קלה ופשוטה. יישובים כמו קבטיה, שהתחפשו ליעד מבוצר, נלקחו בקלילות.
בשכם, ברמאללה ובבית לחם הפלסטינים שילמו מחיר כבד, כמעט ללא נפגעים מצדנו. רק בג'נין, משום שניסינו למנוע אבדות פלסטיניות, ספגנו 13 הרוגים והעלילו על צה"ל עלילת דם נבזית. בחיפוש במטות של ערפאת התברר עד כמה הפרטנרים של פרס היו למעשה אויבים מושבעים שניסו לגרום לנו לדמם למוות.
האיומים וההפחדות התבדו זמן רב לפני הסכם הכניעה של אוסלו. נזכיר גם את האזהרות והאיומים של מחנה פרס, ערב הפצצת הכור העיראקי ב1981 - פעולה שאין היום חולק
על התבונה שהייתה גלומה בה.
עכשיו שוב חוזר הניגון. אנחנו מקבלים מנות מרוכזות של תסריטי בלהות בעיתונות: שרק לא נעז להיכנס לעזה לחסל את תשתית הטילים ולתקן את איוולת ה"התנתקות." שרק לא נהין להמרות את פי ארה"ב ולפעול באיראן. לגבי איראן, עדיין לא ברור שכלו כל הקצים, וההחלטה על פעולה שם צריכה להיות מפלט אחרון לחלוטין. אבל למציאות הבלתי נסבלת מעזה צריך היה לשים קץ מזמן ללא מורא, ותוך הפנמת הכזב והמניפולציה שבנבואות האימים.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם