השיר של גינתר גראס כמראה לדיבורים על הגרעין
שירו המופרך של הסופר על חששו מהשמדת העם האיראני בידי ישראל, מאפיין את השיח העולמי בסוגיה, אשר רווי בבורות, בזחיחות ובחוסר איזון
גראס, השיר מאפיין את השיח העולמי צילום: אי-פי-איי
נתחיל בבורות. מה עניין השמדת העם האיראני לתקיפת מתקני הגרעין האיראניים? אבל כל מי שקורא ושומע את כל הקשקשת והברברת על הנושא האיראני והאפשרות שישראל תתקוף לא יכול שלא להתרשם שמדובר כאן בתקיפה שתאחד את העם האיראני, ושתגרום לאיראן כאלה אבדות שכל האזור והעולם יתהפכו.
על פי גראס משתמע שישראל בכלל תשתמש בנשק גרעיני. טיפשות! כאשר ישראל תקפה את הכור בעיראק, היא פגעה בכלל באזרחים? כאשר ישראל (לפי מקורות זרים) תקפה את הכור בסוריה, האם היא פגעה באזרחים? כל אלו היו פעולות כירורגיות. אמנם באיראן יש הרבה מטרות, אך בסיכומו של דבר זה לא משנה, לדעתי, את העובדה שמדובר בנקודות קונקרטיות. ובכלל, כמה אנשים באמת יודעים, לא מקשקשים, על היכולות של ישראל ועל יכולות ההגנה והתגובה של איראן? מהיכן שואבים פרופסורים מכובדים את הקביעה הנחרצת כי התגובה האיראנית תגרום לנו "אבדות כבדות?" הבורות חוגגת!
ובאשר לזחיחות, ליבתה בקביעה הנחרצת של פרשני תקשורת, סופרים ואנשי אקדמיה כי איראן לא תפעיל נשק גרעיני מכיוון שתורתע על ידי ישראל, והיא רציונלית. ייתכן מאוד, אבל אסור שזאת תהיה דעתם של אלו האחראים לביטחון תושבי מדינת ישראל. ומה אם קיים אחוז אחד של סיכון שבכל זאת רוח השכינה השיעית תרד על חמינאי והוא יורה לשגר טילים גרעיניים על ישראל?
האם יש ודאות של מאה אחוזים שכל הטילים ייורטו על ידי מערכת ה"חץ?" הלוא הנזק שייגרם למדינת ישראל הוא אדיר, מחריד ומי יודע איזו ישראל תישאר לאחר מכן. ישנם כאלו שאומרים שמאז הירושימה אף מדינה לא הטילה פצצת גרעין. זה נכון, כמובן, אבל האם כבר אין דבר כזה שקוראים לו "פעם ראשונה בהיסטוריה?" ממתי "מה שהיה הוא שיהיה?"
השיח אצלנו הוא מוטה ולא מאוזן, וזאת בשני ממדים. ראשית, יש חלוקה ברורה בין אנשי תקשורת שהם מאנשי ברק וביבי לבין אלו שהם שונאי ביבי. עיתונאי ברק וביבי, שלפעמים אי אפשר שלא לראות בהם "שכירי עט," כותבים ממש מגרונם של השניים. שונאי ביבי מסונוורים בשנאה העזה, המונעת מהם
שיקול וניתוח אובייקטיביים. וישנם כאלו ששונאים בכלל את מדינת ישראל ואת זכותה להגנה עצמית, וכתיבתם היא בהתאם: ישראל פושעת, אכזרית, לעולם אשמה.
ושנית, כמעט תמיד מוצגת התחזית מה יקרה אם ישראל תתקוף לבדה, ובדרך כלל לא מוצגת התחזית מה יהיה אם לאיראן יהיה נשק גרעיני. לתחזית הראשונה ניתן תרחיש אפשרי אחד, תרחיש אימים הכולל רשימת שואות המורידה בכלל את החשק לחיות במדינת ישראל. יוצאת דופן, ועל כן ראויה לשבח, הייתה תחזית מאוזנת של "המרכז הבינתחומי בהרצליה" (במאמר של פרופ' אלכס מינץ שפורסם ב"מעריב") שהציג שלושה תרחישים אפשריים וניתח אותם. לכתוב שירים ולקשקש הגיגים זה דבר אחד. דבר שני הוא להיות אחראי לחיי המשוררים והמלהגים.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם