הריבונות חוזרת לכנסת והחוקים לידי הח"כים
הצעת החוק החדשה שעלתה בכנסת, שתשנה את האופן בו מאושרים ומבוטלים חוקים בישראל אחת ולתמיד. מדוע אנחנו צעד אחד אחרי כולם?
הרי בכל מדינה יש צורך במבוגר אחראי כדי להציל את המדינה מציפורניהם של הפוליטיקאים המסוכנים. בישראל, כידוע, האגדה הזו זוכה לשעות נוספות. כל סטודנט למשפטים, כבר בשיעור הראשון במשפט חוקתי, זוכה לשמוע על הצורך ב"ביקורת חוקתית".
אם הרוב יחליט שאין זכות בחירה לג'ינג'ים, האם זה דמוקרטי? בוודאי שלא, אומרים הסטודנטים, וכך הם הופכים לתומכים בסמכות בתי המשפט לבטל חוקים.
אלא שאגדה לחוד ומציאות לחוד. בארה"ב, מדינה עם חוקה מפוארת, הקונגרס העביר חוקים הומאניים, ואלו היו דווקא שופטי בית המשפט העליון שפסלו חוקים ראויים. ביהמ"ש העליון, למשל, קבע שהאדם השחור הוא חפץ, ולכן אין תוקף לשחרור עבדים.
פסק הדין האומלל ההוא היה אחד הגורמים למלחמת האזרחים, כאשר אברהם לינקולן, שנבחר לנשיא שייצא למלחמה, אמר דברי ביקורת על השופטים שאפילו הימין הישראלי יתקשה לומר.
יש עוד ועוד דוגמאות לפסיקות תמוהות של שופטים, שפגעו בזכויות יסוד. כמו, למשל, ביהמ"ש החוקתי בארה"ב שפסל שורה של חוקים שיזם הנשיא דאז, פרנקלין רוזוולט, כדי לעצור את המשבר הכלכלי. כך שאין שום הוכחה היסטורית לכך ששופטים עדיפים על מחוקקים. אבל האגדה עדיין שולטת בכיפה.
הסמכות לביטול חוקים, "ביקורת שיפוטית" כפי
בגרמניה המפלגות בוחרות את השופטים. בארה"ב זה הנשיא, באישור הקונגרס. בקנדה יש חלוקה גיאוגרפית. ועוד ועוד. ורק בישראל יש אנדרוגינוס של שופטים מקצועיים שמוסמכים לעסוק גם בנושאים פוליטיים, גם אם הם קרויים חוקתיים.
ולמרות זאת, הצעת החוק החדשה עדיפה על המצב הנוכחי, שבו כל שופט, ובכלל זה שופט בבית משפט השלום, יכול לפסול חוק של הכנסת. וכך, צעיר שסיים את לימודי המשפטים לפני חמש שנים ונבחר לכהונת שופט יכול לבטל חוק של הכנסת. זה לא רציני. זה מחייב שינוי, והגיע הזמן להסדיר את העניין בחקיקה.
החוק המוצע, למשל, דורש רוב מיוחד בכנסת לביטול החלטת בג"ץ בעניין חוק. זו דרישה סבירה. מדוע אין דרישה דומה כלפי ביהמ"ש? מדוע רוב של חמישה שופטים מול ארבעה יוסמך לבטל חוק שקיבלו, נניח, 80 חברי כנסת? מדוע אין דרישת רוב מיוחד מקרב השופטים?
ישראל הייתה הופכת למדינה קצת יותר מתוקנת אם הכנסת הייתה מקימה בית משפט ייצוגי לחוקה בנוסח הנוהג במדינות דמוקרטיות. אלא שאין סיכוי שזה יקרה. ולכן הצעת החוק היא הרע במיעוטו. הסמכות הסופית תהיה בידי הכנסת. היא הריבון.
אפשר להניח שנכונו לנו עוד אינספור דיונים עד השלמת החקיקה. השמאל יתקשה לוותר על המצב השורר שבו יש לו מסלול עוקף כנסת ודמוקרטיה באמצעות בג"ץ. הימין, לפחות בחלקו, יתקשה להעניק סמכות לבג"ץ לפסול חוקים. ולמרות זאת, כדי לצנן את המתח בין הרשויות וכדי להסדיר את הפרדת הרשויות, צריך לקוות שהצעת החוק תעבור.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם