ים המלח: בזמן שהמפלס יורד, הקרקעית דווקא עולה
צוות חוקרים פיתח מערכת מתקדמת לבחינת מפלס ים המלח, והעלה ממצא מפתיע: לא רק שהים אינו שוקע, אלא ההפך - המקום הנמוך בעולם מתרומם עוד ועוד. מי שבניגוד להערכות ממשיכה לשקוע היא ונציה, שעתידה מדאיג את המדענים באיטליה ובעולם
◄בואו להיות חברים של nrg ירוק גם בפייסבוק
הדוקטורנט רן נוף מאוניברסיטת בן-גוריון ערך את המחקר עם ד"ר אלון זיו מאוניברסיטת תל אביב, ד"ר מארי-פייר דיון (אקול נורמל סופרייר, פריז), ד"ר גדי בר (המכון הגאולוגי בירושלים), פרופ' שמעון וודובינסקי (אוניברסיטת מיאמי), ד"ר יהודה באק (מכון סקריפס, סן דייגו), פרופ' יורי פיאלקו (מכון סקריפס, סן דייגו) ופרופ' יהודה אייל (אוניברסיטת בן-גוריון בנגב).
צוות החוקרים נעזר במערכת ג'י-פי-אס ובלוויין מכ"ם, שהעביר את הנתונים. "מצאנו שקרקעית האגם וסביבתו, אזור המשתרע עד מרחק של 15 ק"מ לכל כיוון משפת ים המלח, מתרוממים בקצב יחסית אטי של חמישה מ"מ בשנה", מסביר ד"ר זיו.
"המשמעות של הממצא היא בעיקר עומס. תעוקת המים המוטלת על קרום כדור הארץ פוחתת באזור הזה ועומק המים יורד. כיום הוא עומד על 120-118 מטר בממוצע. משנות השבעים מפלס מי הים יורד במטר אחד בשנה וקו החוף נסוג. יש כמובן התאדות מואצת, אבל זה מקור אחר לדאגה. בעתיד הנראה לעין ים המלח עדיין יחזיק בתואר המקום הנמוך בתבל".
"ייתכן", ממשיך זיו, "שיתרחשו כאן תהליכים שיגרמו לאובדן התואר. עם זאת, להערכתנו כל תהליך ההתרוממות המופלא יימחק מאחר שאנחנו צפויים לראות באחד הימים, אולי בתוך מאה שנה, רעידת אדמה רבת עוצמה באזור הזה".
במקביל לעלייתו המפתיעה של ים המלח, מרחק שלוש שעות טיסה וכ-2,400 ק"מ מישראל, באחד המקומות המתוירים בעולם מתרחש תהליך הפוך. הכוונה היא לוונציה, עיר המים והגשרים, בירת הים האדריאטי. מדובר בעיר
באק, 62, אב לשלושה, נולד בתל אביב. אחרי תקופה בניו יורק התגייס לנח"ל, ועם שחרורו היה לחלק מגרעין של תנועת "יהודה הצעיר", שהצטרף לקיבוץ בית העמק. משם עבר לקיבוץ דורות ולקח חלק בהקמת קיבוץ קטורה שבערבה.
באק סיים לימודי הנדסה אזרחית וגאודזיה בטכניון בחיפה, המשיך באוניברסיטת תל אביב, חזר לארצות הברית ואחר כך הגיע שוב לתל אביב ולטכניון כדי ללמד. מדי שנה הוא מבקר בארץ, בעיקר כמרצה אורח. מחקריו, הזוכים לתשומת לב רבה בעולם המדעי, מבוצעים כיום במכון סקריפס למחקרי אוקיינוגרפיה בקליפורניה.
"אימא שלי, שרה, נולדה בארץ. אבי, פי ליפ-שרגא, הוא יליד ארצות הברית שלקח חלק במבצעי עלייה ב' של ההגנה", מספר באק. "הוא התגלגל עם אוניית מעפילים שגורשה בידי הבריטים לקפריסין, והיה בין מתנדבי מח"ל (מגויסי חוץ לארץ9 בצה"ל. אבי השתתף גם בקרבות מלחמת העצמאות ב-1948 בחטיבת גולני בצפון הארץ, ולקח חלק בשחרור אילת. לאחר שנולדתי בתל אביב אבא החליט לשוב לניו יורק. כשסיימתי את התואר הראשון באוניברסיטת ניו יורק באתי ללמוד בטכניון בחיפה".
בעשור האחרון הקים ד"ר באק צוות חוקרים, בעזרת תקציב שסוכנות החלל הישראלית העמידה לרשותו, שעמל על פיתוח רשת תחנות ג' י-פי-אס. "ישנן 25 תחנות ברשת, שנמצאת כיום בשליטת המרכז למיפוי ישראל, ומטרתה למדוד תזוזות בקרקע כדי לחזות הסתברות לרעידת אדמה, בנוסף למערכת הסיסמולוגית", מסביר באק.
"כל הנתונים שמתקבלים במכון בקליפורניה על בסיס יומי עוברים עיבוד וניתוח באמצעות מחשבים רבי עוצמה. כל שינוי, ולו הקל ביותר, בתזוזות הלוחות הטקטוניים בקרום כדור הארץ מצביע על סיכוי לרעידת אדמה. לנו יש עניין מיוחד במה שמתרחש באזור ים המלח ולאורך השבר הסורי-אפריקאי כולו, שעיני העולם המדעי נשואות אליו בגלל רעידות האדמה".
במחקר קודם גילה צוותו של ד"ר באק כי התזוזות האופקיות בלוחות הן בממוצע של חמישה מ"מ בשנה, לצדו המזרחי והמערבי של השבר. "יחסית למה שמתרחש בקליפורניה, היושבת על שבר דומה בפעילותו, לא מדובר במרחק גדול, בארצות הברית מדובר ב-50 מ"מ בשנה, אבל המעקב אחר הנעשה בים המלח הוא קפדני לא פחות".
עם פרסום תוצאות המדידות שנעשו לים המלח לפני כ-12 שנה הזמין גוף ממשל בוונציה, האחראי על תחום ההנדסה האזרחית באזור, את ד"ר באק ליישם את הטכנולוגיה שנבחנה לראשונה בישראל גם על עיר התעלות העתיקה והשברירית.
התקציב הגיע מהאיחוד האירופי. נבנה מערך תחנות ג' י-פי-אס בעל רגישות גבוהה ביותר, לוויין מכ"ם קנדי שמצלם מגובה רב גויס למשימה, ומעבדה מיוחדת שהוקמה בסמוך לעיר השתתפה בניתוח הנתונים. הנתונים זרמו מהתחנות וממדידות הלוויין שחלף מעל ונציה, והצלבתם אפשרה לקבוע שהעיר ממשיכה לשקוע.
"זו לא הייתה בשורה מרנינה", מבהיר באק. "בעבר מדענים איטלקים קבעו שהקרקע בעירם יציבה מספיק. אנחנו גילינו שהם פשוט טעו. נוסף על כך האזור סבל מעלייה עקבית במפלס מי הים, בגובה של שלושה עד ארבעה מ"מ בשנה. כשמחברים את כל הנתונים, התמונה האמיתית קשה ומסובכת הרבה יותר משהעריכו עד היום וזה מדאיג".
"אם תהליך השקיעה יימשך בקצב הנוכחי", מזהיר באק, "יש לצפות שבתוך 20 שנה השינוי יגיע ל-80 מ"מ, ובתוך 40 שנה מדובר בשקיעה של 200-150 מ "מ לעומת היום. נחשפה גם בעיה נוספת, חלקה המזרחי של ונציה נוטה כלפי מטה לעומת החלק המערבי שמתרומם. פערים דומים נתגלו בין החלק הדרומי לצפוני".
כמעט מדי חורף פוקדים את ונציה שיטפונות, ורבים מתושביה נאלצים לחפש מקלט זמני. שלטונות מחוז ונטו בצפון מזרח איטליה, שוונציה היא בירתו, החליטו על מהלך הנדסי מורכב להצלת העיר, היושבת על 117 איים מחוברים בגשרים ותעלות. "הפרויקט ההנדסי בוונציה קיבל את השם המאוד מרשים לטעמי: מוזס", מסביר באק. "נבנו בו שערים בפתחי הלגונה, ואותם מרימים או מורידים בהתאם לסכנת השיטפונות. השלמת פרויקט הבנייה, הכולל מערכת מחסומים חדישה, ועתה גם את הצורך לבצע עבודות חיזוק נוספות, תסתיים בעוד כשנה ומחצה. הוא כבר עלה מיליארדי יורו, וייתכן שיעלה עוד.
כבר עתה נשמעים קולותיהם של מהנדסים ומומחי בנייה הטוענים שמדובר בבזבוז כספי ציבור בסדר גודל קולוסלי, שלא יעזור במקרה של אסון טבע רציני. המחקר האחרון שערך הצוות שלי קבע כי אמנם אין סכנה שהעיר 'תימחק' מעל האדמה - אבל את בעיית שקיעת הקרקע המתמשכת שלה חובה לקחת בחשבון בכל תכנון הנדסי".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם