מצע לפסח: הקשר בין ההגדה למערכת החינוך
הסיפור על ארבעת הבנים יכול להוות תשתית לרעיון חינוכי. אין עוד בית ספר ל"חכמים" או ל"רשעים." המוסד החינוכי הוא כמו שולחן משפחה
קריאה חינוכית של הטקסט מהווה תשתית מופלאה ליצירת מצע חינוכי ואידיאולוגי היכול לתרום תרומה מכרעת לקידומה של מערכת החינוך הישראלית. ארבעה בנים לומדים באותו מוסד חינוכי. לא עוד בתי ספר ל"חכמים" ול"רשעים."
הגדה של פסח, תשתית למצע אידיאולוגי יח''צ
בית הספר צריך לספק כלים לילד ה"חכם." לאתגר אותו. להציע לו מורים המסוגלים להתמודד עם שאלותיו. נוכחותו של הילד החכם לצד האחרים מאפשרת לו להתעניין, לפתח סקרנות - תוך שהיא מאפשרת לו מפגש עם מי שמסוגלים להתמודד עם תהיותיו. מערכת החינוך חייבת להציב את המצוינות ואת טיפוח הכישרונות כאחד היעדים המרכזיים שלה.
לצדו יושב הילד ה"רשע." גם לו יש מקום ליד השולחן. עורך ההגדה ביקש להנחות אותנו לא להוציאו מן החבורה. ראשית אנו מאפשרים לו להעלות את מצוקותיו תוך שאנו מחפשים דרך לקרבו חזרה לשולחן המשפחה. מערכת חינוכית פסולה מבקשת להרחיק את ה"רשעים." מערכת ראויה מאפשרת להם לשאול.
זאת ועוד, עורך ההגדה הגדיר מיהו הרשע: רשע הוא מי שכופר בעקרון הסולידריות "לפי שהוציא עצמו מהכלל כפר בעיקר." הבעיות של הרשע נובעות מטשטוש זהות ומהיעדר שייכות, תכונה המאפיינת חלק גדול מפליטי מערכת החינוך. שייכות היא הבסיס לפתרונן של שאר הבעיות.
לצדם של השניים נמצא התם. זה הילד שגדל בבית שבו לא עודדו סקרנות. הוא סובל ממידה מסוימת של "פיגור סביבתי." הוא לא הלך לחוגים, הוא לא קרא ספרים, בשולחן המשפחתי שלו לא התקיימו דיונים סוערים, והוא לא זכה לשיעורים פרטיים. בבית הספר פגש בעולם חדש, ולכן שאל: "מה זאת"? והתשובה: אפשר לצאת מבית עבדים. עתידך אינו גזירת שמים.
הרביעי הוא זה שאינו יודע לשאול. לא מכבר קראתי באחד הפורומים להורים לילדים עם מוגבלויות בלוג של אחת האמהות. מילדותה גדלה על אתוס ליל הסדר: הילדים במרכז. תפקידם של ההורים לעורר את הילדים לשאול שאלות עד לחגיגה גדולה של שיח הורים-ילדים. אולם כאם לילדים אוטיסטים זהו אחד הערבים בשנה שבהם היא עומדת אל מול האמת המרה.
ילדיה לא יאזינו לסיפור שלה ולעולם לא ישאלו שאלות. סיפורה של האם פתח בפניי הבנה מחודשת על אודות הבן הרביעי, זה שאינו יודע לשאול. גם לילד המיוחד מקום מסביב לשולחן. גם לו שמור מקום בבית הספר ובקהילה. "את פתח לו,"
מצווה עורך ההגדה; מצא את הדרך לצרף את הילדים הללו לבית הספר.
בית הספר הממלכתי הוא כמו השולחן המשפחתי. יש בו מקום לכולם. זוהי בחירה אסטרטגית, מהותית, של מי שמבקשים ליצור אומה רחבה. מיאנוש קורצ'ק, שבימים אלה אנו מציינים 70 שנה לרציחתו, למדתי: ילד אחד, נשמה אחת. שני ילדים, שלוש נשמות. זו של כל אחד מהם, והנשמה השלישית - זו שנולדה מהמפגש בין שניהם. כמה נשמות נולדות במפגש בין ארבעת הבנים? זהו אתגר החינוך הממלכתי. המערכת היחידה שמאפשרת לכולנו לגדול יחד ולקדם את המדינה לקראת מימוש חזונם של מקימיה.
הכותב הוא מנכ"ל תנועת "הכל חינוך" וראש ישיבת פתח תקווה
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם