הנגבי: ההתבצרות
בימית הייתה תמימות
השר לשעבר, שהיה ממנהיגי המוחים נגד הפינוי ב-1982, מדגיש כי "בחלוף השנים התברר שהשלום עם מצרים הוא בעל חשיבות עליונה
איך נולד רעיון ההתבצרות בראש האנדרטה?
"לקראת הפינוי זרמו לימית אלפי מתנגדים מכל רחבי הארץ, ובהם כ-150 סטודנטים מתנועות הימין. הצטרפנו למטה לעצירת הנסיגה מסיני והשתתפנו בהפגנות ובפעילויות מחאה שונות. בשלב מסוים הבנו שאנשי גוש אמונים, שבאו לעזרת המפונים, תכננו להתבצר על גגות הבתים בעיר ולהדוף בכוח את ניסיונות הפינוי.
עבורם זה היה קרב על עתיד יהודה ושומרון ולא על ימית, ולכן הם לקחו את הדברים באופן קנאי. אבל אנחנו, חבר'ה חילונים יוצאי צבא, לא רצינו להיות שותפים להשלכת חיילים מהגגות ולהתעמת עם צה"ל, ולכן החלטנו להתבצר בראש האנדרטה. היה מדובר במבנה בגובה 30 מטר, ובראשו כמה כוכים שבהם היה ניתן לשהות לאורך זמן".
כיצד תכננתם למנוע מצה"ל לפנות אתכם?
"על פי בדיקות שעשינו, לא היו אז בכל הארץ מנופים שהגיעו לגבהים כאלה. כשטיפסנו למרומי האנדרטה אחד מהחבר'ה, שמיל אזולאי, דאג באמצעות רתכת לחתוך את המדרגות אחרינו כדי שלא יוכלו להגיע אלינו. הקפנו את עצמנו בקונצרטינות, בנינו תא שירותים כימיים, הצטיידנו באוכל, במסכות גז ובמכל גדול של מים והיינו בטוחים שאיש לא יוכל להוריד אותנו".
באמת האמנתם שההתבצרות תמנע את פינוי ימית?
"הייתה לנו מערכת כריזה ודגל ענקי שהתנוסס בראש האנדרטה. בסך הכל רצינו להיות מוקד הסברה לחשיבות המערכה נגד הפינוי, ואמנם עלו אלינו לרגל עשרות עיתונאים מהארץ ומהעולם. גם חברי כנסת ואישים עלו אלינו לדבר אתנו.
"היינו שם כמגדלור של תקווה. חשבנו שאולי כך נצליח לשכנע את הציבור וההנהגה בארץ שפינוי ימית הוא טעות חמורה ואנחנו נעצור את הנסיגה. זו הייתה נאיביות ותמימות של חבר' ה צעירים בגילי 25-24 שעוד לא ממש מבינים את המורכבות המדינית של הסכם השלום".
ואיזה זיכרון אתה לוקח אתך משם?
"היינו בלב ימית שהפכה מוקד למאבק. ראינו יומם וליל כיצד יישובים שלמים נהפכים לעיי חרבות. בכל לילה אור אחר של יישוב כבה ולא נדלק עוד. לבסוף הגיעו לעיר עצמה, והמחזה של תושבים מתבצרים על הגגות וחיילים מתיזים עליהם קצף ונאבקים בהם היה קשה ביותר.
"צפינו כיצד
כיצד הצליחו בסופו של דבר להוריד אתכם משם?
"הגיעו שמועות שהצבא חושש מכך שיש אתנו קיצונים חמושים בנשק. במשך עשרת הימים האחרונים ניהלתי משא ומתן חשאי עם אלוף פיקוד דרום דאז, חיים ארז, ועם מפקד הפינוי, עודד טירה. הבהרתי להם שאין לנו נשק ואין לנו עניין להתכתש. זה הרגיע את המתח ויצר סוג של דיאלוג.
"בליל הפינוי, ימים אחדים לפני המועד שבו היה צריך למסור את האזור לידי המצרים, הבהיר לי ארז שנגמרו המשחקים ושבבוקר יפנו אותנו. חשבנו שזו אזהרת סרק כי לא יכולים להגיע אלינו, אבל בבוקר נדהמנו לגלות חמישה מנופי ענק, שהיו יותר גבוהים מהאנדרטה, מקיפים אותנו. היה ברור שיגיעו אלינו, ומאבק בגובה כזה יכול להסתיים באסון.
"ערכנו הצבעה ועל חודו של קול הסכמנו להתפנות, אבל עם תנאים: שיאפשרו לנו לכבול את עצמנו בשלשלאות ברזל, שיאספו את החיילים למטה לטקס סיום, שייתנו לי לנאום בפניהם ושהטקס יסתיים בשירת התקווה. כל התנאים מולאו - והתפנינו ללא אלימות. לאחר הטקס ושירת התקווה פינו אותנו בניידת גדולה לכיוון משטרת אשקלון. בדרך שמענו פיצוץ חזק. צה"ל פוצץ את האנדרטה".
מתי חל אצלך המהפך והשלמת עם הנסיגה מימית ומסיני ועם הסכם השלום עם מצרים?
"ככל שהשנים חלפו התברר לי שהתיאוריות שלי בדבר היותו של ההסכם חסר סיכוי הופרכו על ידי המציאות. אנחנו חששנו שמדובר בתרגיל מצרי לגזול מישראל את אדמות סיני ולהשאיר אותה ללא הגנה בזירה הדרומית.
"עם השנים התברר שהשלום יציב ובעל חשיבות אסטרטגית עליונה למדינת ישראל, לכלכלתה, ליציבותה ולביטחונה. ללא ההסכם הזה ספק אם היינו מגיעים לשלום עם הירדנים ולדיאלוג עם הפלסטינים. ההסכם גם העניק תנופה אדירה ליחסינו עם ארצות הברית".
לנוכח התהפוכות במצרים, אתה עדיין סבור שלא עשינו מקח טעות?
"אני מניח שלא. לא ברור לאן פניה של מצרים מועדות, אבל אני לא רואה מצב שבו המצרים ששים להפר באופן בוטה את ההסכם אתנו - שמשמעותו עימות צבאי שבו לנו יש יתרון ברור. אין להם גם אינטרס לאבד את המחויבות של ארצות הברית לכלכלה המצרית, שבלעדיה מצרים יכולה להגיע לפשיטת רגל מוחלטת".
אגב , נראה אותך בכנסת הבאה?
"אני מתמודד ברשימת קדימה. בפעם הקודמת הייתי במקום השני ברשימה. הדבר הוודאי היחיד שאני יודע לכוון את עצמי אליו זה הרצון לשוב לחיים הציבוריים והפרלמנטריים ברגע שהבחירות תתקיימנה ".
גיל:54; מצב משפחתי: נשוי ואב לארבעה; מגורים: מבשרת ציון; תפקידים קודמים: שר הבריאות, המשפטים וביטחון הפנים מטעם הליכוד, יו"ר ועדת החוץ והביטחון מטעם קדימה
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם