תגובה לא רצויה
את שירו העלוב של גינטר גראס היה אפשר להפוך לפנינה הסברתית. חבל ששר הפנים ישי רץ להטביע את ההזדמנות הזאת בשלולית
שגריר ישראל בגרמניה פרסם הודעת גינוי, ראש הממשלה נתניהו הגיב בחריפות והמשיך הלאה. בתגובתו הזכיר נתניהו את העובדות החשובות. היו שם בדיוק הדברים שחייבים להיאמר. לא מילה פחות, ולא מילה יותר.
בהמשך הבליג נתניהו על הסבריו המאוחרים של הסופר, שלפיהם התכוון אליו אישית ולא לישראל כולה. חוץ מזה, בגרמניה כבר עשו את שאר העבודה. במקום שבו הביקורת באמת משנה לגראס משהו, הוא חטף מקלחת. וכמו שספריו המשובחים וחשיבותו כאיש רוח כבר הוכתמו בשתיקתו, בהודאה המאוחרת ובעצם שירותו באס-אס - גם הביקורת המעוותת הזו בשיר שפרסם תידבק בעתיד, גם בעיני רוב אוהדיו, ליצירתו ולדמותו.
ובגלל כל זה ממש לא ברור מדוע שר הפנים אלי ישי היה צריך להידחף למסיבה הזאת. לא שמעתי שגראס מרבה לבקר כאן, והוא מן הסתם גם לא מתכוון בעתיד להגיע למדינה שלדעתו משחיזה את כליה כדי להשמיד עם אחר.
אז האם זה מה שיגרום לו לחשוב אחרת? או להתחרט על דעותיו הנלוזות? האם ירגיש כמי שנענש על ידי כך שהוכרז כאישיות בלתי רצויה כאן? אין כאן אפילו ספק. התשובה היא לא.
ישראל מצדה מתחה על גראס ביקורת חריפה, בוגרת, חכמה ויחד עם כל אלה - מתונה. מכיוון שאי אפשר לחשוד שכל מבקריו של גראס הם בהכרח אוהדי ישראל, זו הייתה התגובה הטובה ביותר שהיה אפשר לשחרר, ואז להמשיך לפעול לעידוד בידודו של המשטר האיראני. פרשת גראס הייתה יכולה רק לעזור לנו בכך.
ומה עכשיו? הביקורת על גראס עדיין קיימת, אבל את השמן ששפך ישי למדורה כבר אי אפשר לבודד ממנה. במקום שכולם יעסקו בשטויות של הסופר, סובב עתה הדיון סביב שאלת אופייה של הדמוקרטיה בישראל. כיצד היא אינה מסוגלת להכיל כל סוג של ביקורת, אפילו המטופשת והאבסורדית ביותר, עד כי היא סוגרת את שעריה בפני אנשי רוח עם פה גדול. זאת במקום להמתין שהמשטר האיראני יתהדר בשיר הזה ולאפשר לעולם לחזות לבד במחזה האבסורד.
עם כל הכבוד לגינטר גראס, וגם לשירו העלוב, הוא לא פוגע בשום צורה בביטחון ישראל (ואם כן, אז מצבנו בכלל לא משהו). יותר מכך. לאחר ניסיונו הנואל
משפורסם שירו של מי שרק לפני שנים אחדות הודה ששירת באס-אס, אחרי שתיקה ארוכה ומבישה, הוא הפך לכלי הסברתי בידיה של ישראל. אין מה לעשות, זה המצב, כל דבר בלע יכול להפוך לפנינה הסברתית, ולכאלה אנו תמיד זקוקים.
אבל השר אלי ישי, הראשון שזיהה את גודל האירוע, רץ להטביע את ההזדמנות הזאת בשלולית. אם שר הפנים כל כך רצה להשתמש בסמכויותיו כדי להתערבב גם הוא בפרשייה העסיסית, מוטב שהיה מזמין את גראס לישראל כדי שיסביר לנו למה התכוון בשיר - וכדי להסביר לו למה אנחנו מתכוונים. איך שגראס לא היה מגיב, מי שהיה מזמין אותו לכאן באבירות ובסובלנות דמוקרטית אמיתית - כבר היה מעביר את הפואנטה ויוצא גדול. אבל זה לא מה שקרה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם