כלכלות הנפט בכוננות: היום שאחרי הזהב השחור
במזרח התיכון הכל מתחיל ונגמר בביטחון אנרגיה. כשהנפט יוחלף, ישקע אזור הספר המדברי הזה אל הנשייה, אל המהומות
◄בואו להיות חברים של nrg ירוק גם בפייסבוק
כיום, כאשר אנו מבקשים לעסוק בחמרנות כלכלית, בתלות ובגיאופוליטיקה, עלינו לדון במשאבי טבע; איכותם, זמינותם, קלות רכישתם.
זהו דיון ישן נושן. הקשר בין משאבי טבע בכלל ונפט בפרט לבין צמיחה כלכלית עולמית וגיאופוליטיקה נהיר לכל: הנפט מחזיק את הקיימות הפיננסית והקיימות הסביבתית כבנות ערובה. חישבו על אופ"ק (ארגון המדינות המייצאות נפט). היזכרו בעליית המחירים של 1973, האמברגו של 1979-1980 או בעליית המחירים של 2003-2008. היזכרו באינפלציה של 2005 שבמרכזה מחירי האנרגיה, בנפיצות ותנודתיות המחירים עם קריסת משטר קדאפי 2011 ובהוצאות הצבאיות ד'היום הכרוכות בשמירה על מיצרי הורמוז – בואכה איראן – פתוחים. אכן כן, נפט מסובב את העולם.
אבל לא לעולם חוסן; גם לנפט יש סוף. כולם מדברים על זה. בקרב מדינאים וכלכלנים זו אחת משיחות הברזייה הפופולאריות ביותר. מה עושים איתו? וגם, מה עם היותו – רובו ככולו – בחזקה ערבית, ומה עם העוצמה המופרזת שהוא מקנה לבעליו?
ואמנם, שחקנים רציניים מאוד – ממשלות, תאגידים בינלאומיים, מעבדות לאומיות (NETL בארה"ב ואחרות) והאקדמיה – עמלים להביא את כלכלת הנפט הערבית לקיצה. גם ישראל רתומה לתהליך, עם כוחות משימה לאומיים, בין-משרדיים (המנהלת לתחליפי נפט, משרד ראש הממשלה) והשקעות ממלכתיות במגוון חברות
במקביל טוענים תיאורטיקנים, קרב גם הסוף הגיאולוגי של הנפט, שאחרי ככלות הכל, הוא משאב מתכלה. אף כי תיאוריית שיא תפוקת נפט של הוברט (לפיה העולם עבר את נקודת השיא זה מכבר) שנויה במחלוקת, מחקר של הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה (IEA) מ-2005 קבע כי תפוקת הנפט נמצאת בירידה ב-33 מתוך 48 הספקיות הגדולות. אם לוקחים בחשבון הערכות יתר לרזרבות נפט של מדינות ערב, ייתכן כי הסוף קרוב אף יותר.
אבל שדות הנפט לא חייבים להתייבש כדי ליצור טלטלה במזרח התיכון. מספיק שמבנה התלות הכלכלית ישתנה. גם זו טענה מרקסיסטית. עם תגליות חדשות ייעלמו כוחות ישנים. פצלי שמן וגז הן תגליות מהסוג הזה ובזכות טכנולוגיה חילוצם מתאפשר.
ואכן, מחלקת המחקר של סיטי בנק צופה את "מהפכת האנרגיה בארה"ב" תודות לשיפור כושר מיצוי משאבי טבע והפקת גז ונפט מפצלי שמן. לפי פרסומים, "היקף הפקת הגז והנפט בארה"ב יכפיל עצמו תוך עשור. עד 2020 ארה"ב תהפוך למפיקת הנפט הגדולה בעולם". ההשלכות, צופה סיטי בנק, הן נפילת מחירי הנפט והפחתת התלות במזרח התיכון.
כך או אחרת, בעוד 10, 20 או 30 שנים, הנפט הערבי ייגמר. אולם בעוד הטיעונים לחיסול כלכלת הנפט בשלים, הדיון על היום שאחרי הנפט באיבו.
בחזרה לתיאוריה. המרקסיזם מציע לנו נקודת משען לבחון ממנה את היום שאחרי הנפט. מנקודת מבט זו, הסוף של הנפט הערבי, עבור האליטות הערביות, עבור הסדר הכלכלי המזרח תיכוני (ובהחלט ייתכן – העולמי), יהיה דרמטי, אם לא הרה אסון. שמיטת הבסיס הכלכלי, יאמר מרקס, שקול לטריפת הסדר הסוציולוגי ושינוי הריבוד החברתי.
כדי להעריך את מכת המחץ הכלכלית שתונחת על ראש החברות באופ"ק, יש לבחון את התלות ב"זהב השחור". כ-90% מהייצוא באיראן מקורו במוצרי נפט. שיקומה וקימומה של עיראק חבוטת המהלומות מותנה בפיתוח סקטור האנרגיה, האחראי על 95% מהייצוא. בסעודיה התמונה דומה; 90% מהייצוא מבוסס נפט ומוצריו. רבותי, זהו קשר גורדי, גורלי.
מהכלכלות הגדולות אל הקטנות, התמונה מתחוורת. נכון ל-2009, יותר מ-85% מהכלכלה של איחוד האמירויות בכלל ואבו-דאבי בפרט (העשירה בנסיכויות), היה מבוסס על ייצוא נפט וגז טבעי. בקטאר, חרף מדיניות כלכלית המעודדת פיתוח כלכלה עתירת ידע, הנפט עודנו אחראי לכ-50% מהתל"ג, 85% מהייצוא, ו-70% מרווחי המדינה.
אלו הופכים את קטאר לנווה מדבר כלכלי עם תל"ג לנפש מהגבוהים בעולם והגבוה ביותר בעולם הערבי (כ-300 אלף שקל בשנה בממוצע). כמו בבחריין (השכנה מצפון, משופעת שדות נפט בעצמה), גם בקטאר לא משלמים מס הכנסה. אבוי, בלא נפט, נאות מדבר אלה הם פאטה-מורגנה. אשליה.
האם ההתנוונות מוחלטת? פרופ' ברנרד לואיס, מומחה עולמי למזרח התיכון, אומר שכן. מה שהיה, הוא מה שיהיה. כשלואיס מבקר בבתי שגרירים, באוניברסיטאות, הוא מפיץ את האמת שלו: במזרח התיכון הכל מתחיל ונגמר בביטחון אנרגיה. כשהנפט יוחלף, כשהמחירים ייפלו, ישקע אזור הספר המדברי הזה אל הנשייה, אל המהומות, ההתלהמויות והאנדרלמוסיה.
חשוב להבחין, אמר לואיס בבית השגריר האמריקאי בישראל לפני מספר חודשים, "זו תהיה שקיעה ערבית לא שקיעה איסלאמית. האסלאם, אם כבר, יזכה לעדנה. עוני, ידוע לכל, מוביל לחרדיות". ואז השלים: "מרכז הכובד של הגיאופוליטיקה ישוב למזרח הרחוק. המזרח התיכון יחזור להיות תחנת מעבר גרידא בין סין והודו לבין אירופה ואפריקה".
לגברת היסטוריה, טוען לואיס, טוען מרקס, חיבה לחמרנות כלכלית, לגיאוגרפיה ואכן, חיבה יתרה לדרמה. אם מרקס צודק והחמרנות הכלכלית מניעה את העולם, אזי מסתמן כי כלכלת הנפט הערבית תיעלם בקרשנדו (הגברה הדרגתית ודרמטית של עוצמת הנגינה): הסתלקות דרמטית המלווה בהתרסקות כלכלית.
אכן כן, לחתונה בין צמיחה כלכלית ונפט היה ירח דבש ארוך. כשם שזה היה מתוק כך יהיו הגירושין מכוערים. זליגת ההשפעות לישראל בלתי נמנעת. ראשית, תהפוך ישראל – נווה המדבר הכלכלי האחרון. כלכלות הנפט שסביב לה אפוא – לישימון. אבל מה אחר כך?
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם