שלושה בעקבות אחד: צרפת בוחרת נשיא
ביום ראשון תתייצב צרפת בקלפיות כדי לבחור מי יישב בארמון האליזה. סרקוזי אמנם מצמצם פערים, אך זה צפוי להיגמר בסיבוב שני
לפני חמש שנים הצרפתים בחרו בהבטחה גדולה: נשיא צעיר יחסית (אז בן 54) שהרשים במערכת הבחירות המבריקה שניהל ונשבע לשנות את "שלטון האליטות", לערוך רפורמות נועזות ולהוציא את צרפת מהנמנום המתמשך של תקופת הנשיא ז'אק שיראק. ניקולא סרקוזי, בן של מהגרים, שבר גם את דמותו המסורתית של הנשיא כצרפתי "שורשי".
אולם מקץ חמש שנים, כשהאבטלה מכה במדינה ללא רחם, תומכיו של ההבטחה הגדולה עומדים בפני שוקת שבורה, והבוחרים, כך מראים הסקרים, רוצים לחזור לדמות נורמלית של נשיא.
האם זה יהיה פרנסואה הולנד? המועמד הסוציאליסטי ממשיך להוביל בבטחה בסקרים לקראת הסיבוב השני בשישה במאי, ועשוי לזכות במקום הראשון גם בסיבוב הראשון ביום ראשון.
הוא בנה את הקמפיין שלו דווקא על ה"נורמליות" האבודה של הנשיא שהבוחרים פתאום מתגעגעים אליה. אחרי סרקוזי, דמות הנשיא התרוקנה מהממלכתיות שלה. הנשיא אמנם ירד אל העם, בעיקר בהתנהגותו, אבל יצר במקביל דימוי של מי שמעדיף את חברתם של עשירים ומורמים מעם.
ניקולא סרקוזי אמנם נחל הצלחה במדיניות החוץ, אבל לא שילובה מחדש של צרפת בנאט"ו ולא הובלת מהלך הפלת קדאפי בלוב הרשימו את הצרפתים. והיה גם המשבר הכלכלי העולמי.
האבטלה, הירידה בכוח הקניה והסתבכות המדינה בחובות העמידו באור שלילי את ניסיונות המודרניזציה
וכך, בבחירות האלה הצרפתים פנו לעבר אלה שמעניקים להם קצת תקווה ודמיון, והגיעו למצב שבו לצד הנשיא שאכזב ויריבו האפור, בולטות, גם בסקרים, דמויות צבעוניות משני קצוות המפה הפוליטית.
מנהיג "חזית השמאל" ז'אן לוק מלנשון ומנהיגת הימין הקיצוני מרין לה פן, הקדימו את שאר המועמדים הקלאסיים, מתוך עשרת המתמודדים בסיבוב זה. "האדם השלישי" הנצחי, הדמוקרט הנוצרי פרנסואה ביירו הודח למקום החמישי עם ספק ביכולתו לעבור את סף עשרת האחוזים. השאר לא יעברו שניים או שלושה אחוזים.
ניקולא סרקוזי נולד ב-1955 בפריז , בן למשפחות מהגרים מן האצולה ההונגרית מצד אביו ויהדות סלוניקי מצד אמו. עורך דין במקצועו, אבל לא עבר במסלול המקובל של האליטות הצרפתיות.
סרקוזי נמצא בפוליטיקה מגיל צעיר, תחילה כמנהיג הנוער הגוליסטי, אחר-כך כראש העיר של פרבר היוקרה ניי במערב פריז. כיהן כשר התקציב במימשל הנשיא שיראק, דובר הממשלה ושר התקשורת.
כשר הפנים הוא רכש לו דימוי של "איש ברזל", הספיק לכהן גם כשר כלכלה, ולא ויתר על נשיאות המפלגה תוך שהוא דוחק את האיש של שיראק, ראש הממשלה דומיניק דה וילפן. מאז שיראק נוצר לסרקוזי שנאת עולם, וכבר הצהיר כי יצביע עבור יריבו פרנסואה הולנד.
בחודשיים האחרונים עשה סרקוזי את הבלתי אפשרי והצליח לחזור מקרשי הסקרים. עם פנייה חדה לכיוון הימין הקיצוני הסקרים שמים אותו בעמדת איזון לקראת הסיבוב הראשון, אבל מנבאים לו תבוסה בסיבוב השני. אחרי פרידתו הסוערת מרעייתו השניה ססיליה, נשוי היום לזמרת קרלה ברוני שהעניקה לו בת זקונים, ג'וליה.
למפלגה הסוציאליסטית היה מועמד כמעט בטוח לנשיאות. קראו לו דומיניק שטראוס קאהן. אבל אחרי שזה הובל באזיקים בניו יורק, בעקבות תלונה על תקיפה מינית, הפך פרנסואה הולנד למועמד המוביל של השמאל. דווקא מנהיג ללא ברק, מוצר טיפוסי של המנגנון, עשוי להפוך למנהיג הסוציאליסטי השני בתולדות הרפובליקה, אחרי פרנסואה מיטראן המיתולוגי.
בשונה מסרקוזי, הולנד עבר את כל מסלול האליטות המקובל, מבית הספר למדעי המדינה, בית ספר מובחר למינהל עסקים עד המכללה הגבוה למינהל, שם הכיר בסוף שנות ה-70 את סגולן רויאל והקים אתה משפחה, בלי להינשא רשמית.
במהלך הקמפיין לנשיאות של בת זוגו הקפיד לשמור על נאמנות, למרות שיצא כבר אז עם בת זוגו הנוכחית העתונאית ולרי טרירויילר. הולנד הוא איש בעל חוש הומור אבל לא נחשב לנואם סוחף המונים. הוא מצטייר כסוציאליסט מתון למרות שכמה מתכניותיו רדיקליות, ומנסה שלא להפחיד את הגורמים הכלכליים הבינלאומיים, למרות שסימן את הבנקאות כאויבו העיקרי.
מרין לה פן, בתו הצעירה של מנהיג הימין ההיסטורי הצליחה להעניק "מכובדות" לימין הקיצוני ולמשוך את אלה שנרתעו מן האנטישמיות המופגנת של אביה. מרין התנערה מדברי אביה על תאי הגזים כ"פרט קטן של ההיסטוריה", והצטלמה בניו יורק עם שגריר ישראל באו"ם רון פרושאור.
ז'אן לוק מלנשון, מדינאי השמאל הותיק ומורה במקצועו, הוא התגלית הצעירה והמרתקת של קמפיין הבחירות הנוכחי. הוא בן לדוור ומורה ממוצא ספרדי, ונולד ב-1951 בטנג'יר שבמרוקו.
מלנשון הצטרף למפלגה הסוציאליסטית ב-1977, נבחר לסנאט ב-1986 ובעבר גם כיהן כשר לחינוך מקצועי. עד 2008 היה ממנהיגי האגף השמאלי של המפלגה הסוציאליסטית, אז עזב והקים את "מפלגת השמאל" הרדיקלית.
בבחירות אלה הוא מועמד "חזית השמאל", הכוללת גם את הקומוניסטים שמצאו באמצעותו את הדרך חזרה למצביעים העממיים. כשרונו כנואם מלהיב הגיע לשיאו בקמפיין הזה, והוא הצליח לסחוף לא רק מצביעי שמאל קלאסיים אלא גם את השוליים של מתנגדי הממסד שנוטים לימין.
הנשיא סרקוזי שראה בו נשק טוב נגד יריבו הולנד עודד אותו בשבחים לכשרונותיו, לאינטליגנציה שלו ולהצעותיו המעניינות. מלנשון החזיר לו בשבחים לקרלה ברוני שהיא "הזמרת המועדפת עליו והוא אוהב את קולה". הצלחתו תחייב את פרנסואה הולנד לזוז שמאלה במשא ומתן שבין שני הסיבובים.
בואו להמשיך לדבר על זה בפורום אקטואליה -
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם