תסמונת העם הנבחר
אני מתייסר מכל עוול שלנו כלפי הפלסטינים ומכל התנשאות כלפי מי שאינו יהודי. זה עלול להביא עלינו הרס
ואני מתכוון בין השאר להיבט אחד במעשהו האלים והמכוער של סגן אלוף שלום אייזנר, שאולי לא הושם אליו לב מספיק: הקצין הבכיר הרשה לעצמו להכות ברובה בפניו של גוי בלונדיני צעיר, דמוי מלאך, באופן שאולי לא היה מרשה לעצמו אילו היה מדובר בצעיר יהודי; כלומר, מאחורי המעשה הזה (שהיה עלול להסתיים באופן הרבה יותר חמור, אילו הפגיעה הייתה בעין או ברקה, למשל) עמד סוג של יחס מבטל, מבזה, שונא, לא אנושי, למי שאיננו יהודי. והרי בניגוד למה שסיפר לנו שמעון פרס בנאום בטקס יום השואה, זה ממש לא נכון שהעם היהודי בחלקו, בוודאי בחלקו חובש הכיפה, לא רואה את עצמו נעלה על עמים אחרים.
הרי בכל קידוש ליל שבת אנחנו אמורים לומר: "ברוך אתה ה' מלך העולם שבחר בנו מכל העמים". אין בזה כל רע כל עוד אנחנו מבינים שנבחרנו למשימה מסוימת )משימת גאולת העולם על פי כמה פרשנים(, ושהבחירה הזאת כרוכה בסבל גדול ובמחיר גבוה שכל היהודים משלמים לאורך כל הדורות. עם זאת, כשתחושת הבחירה הזאת מתורגמת ליחס קטלני ומבזה כלפי לא יהודים, כאילו היו אבק אדם, אנחנו מסכנים לא רק את זולתנו, אלא גם את עצמנו.
כי כשהעולם יבחין בגזענותנו המהותית (והוא כבר הבחין בה בחלקו), הוא ינדה אותנו באמת, וכשהעולם ינדה אותנו באמת, לא נוכל להחזיק ביהודה ושומרון או בירושלים, ואולי אף לא בכל ישראל כולה. לכן כשקצין יהודי בריוני וכרסתן, מזוקן
וחובש כיפה, מכה ברובהו גוי בלונדיני רך ובלתי אלים לכאורה, אנחנו בבעיה.
הפתרון איננו ניסיון מנוול להגן על סא"ל שלום אייזנר, אלא התנצלות גדולה. אסור בשום אופן להכות מפגין לא אלים בקת רובה בפניו, אם לא סיכן קודם את חייך. כל כך פשוט. זהו ההפך מהרובה הקדוש. זהו ההפך מטוהר הנשק. זה מעשה מנוול כלפי מי שאיננו בן עמך ודתך ולשונך. לכן הכיפה על ראשו על סא"ל שלום אייזנר משמעותית ומחללת שם ה'. מה זה "לחלל שם שמים"? זה לחבוש כיפה כאילו אתה פועל בשם אלוהים, ולעשות מעשה אנטי-אלוהי בעליל, כפי שעשה אייזנר. זה לחבוש כיפה ולהזכיר לנו את הדיבורים האנטיגויים הנוראים הפזורים בתלמוד ובכתבי הרמב"ם ("הטוב שבגויים - הרוג", כתוב בתלמוד הירושלמי. אין מה לעשות).
עוד דוגמה מנוולת ליחס מפלה, מביש והרסני כלפי לא יהודים התפרסמה ב"הארץ" ביום רביעי שעבר, ערב יום השואה. מדובר במשפחה פלסטינית בת 11 נפשות מבית חנינא, שאין חולק כי היא גרה במקום שנים רבות, אשר פונתה בצו בית המשפט הישראלי בטענה כי מדובר ברכוש יהודי שנקנה בשנות ה-70. גם אם נכונה הטענה היהודית כי הבית והמגרש סביבו נקנו כחוק, וגם אם לא הוכחה טענת המשפחה הפלסטינית הענייה כי מסמכי הרכישה היהודיים מזויפים וכי קנתה את הבית ב-1935 ומאז היא מתגוררת במקום, עדיין הרעיון לפנות משפחה בת 11 נפשות מביתה, לכלוא את האב ולהשאיר מחוץ לבית על מיטלטליהם את האם וילדיה - הוא בלתי אנושי ובלתי נסבל.
אם אני מתנגד לפינוי מגרון (ואני מתנגד), ודאי שאני מתנגד גם לפינוי של משפחה פלסטינית חסרת ישע מביתה. מה שצריך לעשות בכל המקרים מסוג זה הוא לפצות בנדיבות את בעלי הנכס, אם יוכחו ככאלה, מקרן ממשלתית מיוחדת, ולהשאיר את המתגוררים בבתיהם. לא מגרשים יהודיים. לא מגרשים פלסטיניים. דין אחד יהיה לכולם. דין הצדק הטבעי.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם