זעקת החצר האחורית
הפושעים שזרקו בקבוקי תבערה על זרים אינם חלק מהשיח על הגירה. אין שום הצדקה לאלימות. יש הצדקה לזעקת תושבי דרום תל אביב
אז הנה מה שאני אומר: מדובר במעשה מתועב. אין שום הבנה ואין שום הצדקה. אין לי שום כוונה לכתוב על "הסבל הרב של תושבי דרום תל-אביב שלא נותרה להם ברירה". וגם לא על האירוע הקשה, מאוד קשה, שהיה ביום רביעי האחרון, וחל עליו צו איסור פרסום. אין הצדקה לאלימות נגד אלימות ולא לגזענות נגד גזענות.
כדאי גם להבהיר את המצב העובדתי: למרות אירוע זריקת בקבוקי התבערה, התושבים הם קורבנות של אלימות המסתננים - ולא להפך. תושבי שכונת שפירא מופקרים לחלוטין. רק אתמול היה עוד אירוע חמור של אלימות נגד קשישה ערירית שנשדדה. היא נמצאת עכשיו בבית חולים. הזעם נובע גם מהעובדה שאם בשכונה אחרת היו התושבים עוברים עשירית מהחוויות שלהם - גדודי התקשורת כבר היו מציפים את הציבור במידע שוטף על גל האלימות.
אבל מכיוון שמדובר בחצר האחורית, מסתננים נגד אלה ששווים פחות-הזעקה שלהם לא מגיעה לשום מקום. מאשימים אותם בגזענות. אשמת שווא. לא כל מי שיש לו ביקורת על ההפקרות בעניין המסתננים חושב שצריך לפגוע בהם פיזית.
הפושעים
שזרקו בקבוקי תבערה על זרים אינם חלק מהשיח על הגירה, בדיוק כשם שמחבלים מתאבדים אינם חלק מהשיח על הסדר שלום. אפשר לסמוך על קרטל המסתננים שהם יעשו מטעמים מהטרור הפנימי. בדיוק כמו שחסידי ההתנחלויות וארץ ישראל השלמה מנצלים כל פיגוע טרור בשטחים כדי להקים עוד מאחז וכדי לבנות לנו את המדינה הגדולה והדו-לאומית. ההיגיון הפונדמנטליסטי הוא אחד ואחיד. משמאל כמו מימין.
בדרום תל-אביב הולכת ומתפתחת פצצת זמן. עוד מחדל ממלכתי שהולך והופך לפיגוע זוחל. אין שום סיכוי שהממשלה תצליח לפנות את עשרות האלפים שכבר נטועים במקום, והאלפים, או עשרות אלפים, שעוד יגיעו. וכאשר יש מדינה שכבר אפשר להחזיר אליה את המסתננים, כמו דרום סודן, חזקה על פעילי הקרטל שהם יעשו מהומת אלוקים, וגם ירוצו לבג"ץ, כדי למנוע את ההחזרה.
אין שום הצדקה לאלימות. יש הצדקה לזעקה של תושבי דרום תל-אביב. החיים שלהם הופכים לבלתי נסבלים. לפני עשר שנים היה נדמה שהם מתחילים לצאת ממעגלי המצוקה הסביבתית. אלא שגלי המתנחלים החדשים הפכו את הכיוון. הם הופקרו. על כל חמישים "פעילי זכויות" שמגיעים לתקשורת בשם "הפליטים", יש בקושי פעיל אחד שמצליח להשמיע את מצוקת הוותיקים. העיוות זועק לשמים. כשממשלת המחדל תתעורר - זה יהיה מאוחר.
