מי שואל אותם
במקום לקבל בחרדת קודש כל אמירה שיוצאת מפי אנשי מערכת הביטחון, כדאי להכיר במגבלות יכולת הניתוח והפרשנות שלהם
לא ברור, אגב, על סמך מה השמיע את התחזית שלו, פרט לעובדה הפשוטה שאסד החזיק מעמד עד עכשיו, ולכן סוג של היקש הגיוני, שאינו מבוסס על שום מידע שאין לכל קורא, אומר שיחזיק מעמד לפחות עוד כמה חודשים.
אלה דברים מעניינים, ולא מפני שברק טעה בתחזית. הם מעידים שדיסקין, ורוב מי ששמע או קרא את דבריו, עדיין מאמין שמודיעין יכול לייצר תחזיות מדיניות או פוליטיות, ולכן מי שמבטא תחזיות כאלה נבדק לפי התממשותן.
זאת למרות שלא רק ברק אלא כל ראשיה של מערכת הביטחון הישראלית כשלו בהערכות דומות פעם אחר פעם, ולמרות שבחינה הגיונית מהו מודיעין, ואולי גם מהם בני אדם והתהליכים שהם מייצרים, תעלה שסיכוייהם להצליח בהערכות האלה אינם גבוהים מהסיכוי לנחש נכון על איזה צד ייפול מטבע שהוטל אקראית.
לא צריך לחזור להזכיר לדיסקין מה אמרו עמיתיו בזרועות המודיעין, אנשים שהוא מעריך כמו מאיר דגן ואביב כוכבי, על יציבות משטרו של חוסני מובארק, שבועות מספר לפני שהמפגינים מכיכר תחריר גירשו אותו מהשלטון.
הוא עצמו ניצל ממבוכה דומה רק מפני שהשב"כ, מתוקף תפקידו, אינו אמון על הערכת המצב במדינות שכנות. לא צריך גם לספר לו ששירותי המודיעין שלנו כשלו בהערכת רבים מתהליכי העומק באזור, או לחזור לכישלון המהדהד של גופי המודיעין במערב, שהשקיעו עשרות ביליוני דולרים בשנה בחקר
צריך לשאול את עצמנו למה בכלל אנחנו מייחסים חשיבות או תוקף לאמירה של איש מודיעין או של קברניט מדיני על מה שיקרה במדינה שכנה. סיכויי ההישרדות של אסד, נפילתו של מובארק או התפרצותה של מחאה עממית בישראל הם תוצאה של התלכדות גורמים שאין להם דבר עם ידיעות מודיעיניות. הם אפילו לא ידועים לאנשים שבהם נוגע העניין: לעתים קרובות דברים קורים מתוך התגלגלות שאינה קיימת עד שהיא מתרחשת, ולכן אינה ניתנת לידיעה או לחיזוי.
אבל בישראל, הרוויה בתחושה של מצור והנושאת עיניים למערכות הביטחון בציפייה לא רציונלית, לא יכול שר הביטחון או ראש אמ"ן לענות לשאלה במילים הפשוטות "אינני יודע". הוא איננו יכול להגיד שעוצמתה ונחישותה של ההתנגדות למשטר אסד לא נבחנו עדיין, ולכן לא ברור איך תעמוד במבחן הדם הרצחני שבו יעמיד אותה (שהוא עצמו היה ברור וידוע; כך נהג אביו לפני שלושים שנה).
במדינה שמשקיעה כל כך הרבה כסף במערכת הביטחון, ומתייחסת ליוצאיה בחרדת קודש שאין לה דבר עם תפקודם האמיתי, הפוליטיקאים ולובשי המדים האלה מרגישים שהם חייבים לתת תשובה.
מכיוון שמדובר באנשים נבונים, התשובה הזו בדרך כלל כללית ומתחמקת. ברק חרג מן הכלל הזה מפני שהוא ברק: תדמיתו העצמית והצורך שלו להרשים את שומעיו בניתוחיו דוחפים אותו לאמירות שקל לזלזל בהן אחר כך. אבל השאלה איננה למה טעה, ומה זה אומר על איכות המודיעין שיש לישראל ביחס לסוריה, השאלה היא למה אנחנו שואלים אותו בכלל דבר שכזה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם