תחנה סופית
זה מעשה נפשע לזרוק בקבוקי תבערה לעבר דירות מגורים של מהגרי עבודה, אך כתמיד, כשהשלטון משותק - מגיע תור האספסוף לפעול
האזור הולך להיות הסוהו החדש. מקימים בית ספר לאמנויות, מדרחוב כבר יש, עוד מעט יבואו האמנים והסלבס. כמו בפלורנטין. עזוב, השבתי, גדלתי וחייתי באזור הזה יותר מ-30 שנה ואין לו תקנה. פח האשפה של תל אביב היה ופח האשפה יישאר.
אירועי הימים האחרונים מוכיחים את טענתי. רבבות פליטים ומהגרי עבודה, שהמדינה לא מכירה אותם ובהם, הציפו את השכונה. חלקם (הקטן כמובן) מבצעים בתושבים הוותיקים ובעוברי אורח עבירות גוף ורכוש, ומנגד גורמים קיצוניים מבין ותיקי האזור משיבים בבקבוקי תבערה. מלחמה שנובעת ממצוקה של אנשים שאין להם אופק ותקווה.
תושב השכונה סיפר לי לאחרונה: "בכל פעם שאני מגיע הביתה זה רולטה. אתה לא יודע מי יחכה לך בחדר המדרגות - זונה, נרקומן או סודני עם סכין". דבריו החזירו אותי 30 שנה לאחור, ללילה שבו חזרתי מטיול של אחרי צבא. סובבתי את המפתח בחור המנעול אבל הדלת לא נפתחה. מן העבר השני שמעתי את אבי מזיז חפצים כבדים. אחרי שפתח ראיתי מחסום מתכת מחבר בין המשקופים כדי למנוע פריצה.
מה קרה? פתחת בנק בלי להודיע לי? צחקתי. הוא אפילו לא גיחך והצביע למעלה. ערבים, אמר, יש לנו שכנים ערבים. צרות. כבר בלילה ההוא ראיתי למה התכוון. בשתיים אחר חצות נשמעו קולות וצעדים בחדר המדרגות, מוזיקה רמה וצחקוקים פרועים וגם סיגריות בוערות ובקבוק ריק שנפלו ישר למרפסת שלנו.
השכנים החדשים
השכנים החדשים שלנו היו חבר'ה מהשטחים שעבדו בשעות הערב בניקיון ובאולמות אירועים. ביום ישנו וכשקמו נהגו להטריד את אחותי החיילת בהערות שהיום מכניסים בגינן לכלא. הפניות לעירייה, למשטרה ולצבא לא הועילו. התשובה שקיבלתי היא שישראל אינה מדינה גזענית וגם לערבים זכות לחיות בה.
חלפו כמה חודשים מלאי פחד עד שהישועה הגיעה בדרך צדדית. אמי פגשה במכולת שוטר מג"ב וסיפרה לו בדמעות על הצרות בבניין. אל תדאגי, אמר, אטפל בזה. עד היום אני לא יודע איך הוא עשה את זה, וגם לא רציתי לשאול, אבל אחרי כשבועיים עצרה משאית קטנה לרגלי הבניין שלנו. מהמרפסת ראינו אותם מורידים את החפצים המעטים שלהם. הורידו גם את המזרנים. ספרנו 22.
הפליטים שהגיעו מאפריקה בשנים האחרונים לא חיים בתנאים שונים בהרבה. עשרות בדירה, רובם חסרי עבודה ומעש, בלי פרנסה
או תקווה. גם במוחו של צדיק גמור שמידרדר למצוקה כזו יעברו מחשבות שאין בררה אלא לגנוב. מכאן הדרך לאונס ורצח היא קצרה. ואיכשהו כולם נמצאים בשכונות שתמיד סבלו מהבעיות האלה.
קל להאשים בגזענות את הפושע שזרק בסוף השבוע בקבוקי תבערה לבתי המהגרים. מעשה כזה מזכיר ליהודים פשעים דומים שבוצעו כלפיהם במקומות אחרים. אבל אף אחד מאלה שזועקים נגד המעשה המתועב הזה לא יסכים שיגורו מעליו עשרות פליטים צעירים, חזקים, רעבים ונואשים. וכמו תמיד, במקום שהשלטון המרכזי נכשל מגיע תורו של האספסוף לפעול.
כבר שנים מתריעים כי תופעת הפליטים היא אסון, אבל לממשלה יש צרות דחופות יותר: מחירי הקוטג' והדלק, האיום האיראני, הבחירות, יובל דיסקין. ובעצם, כל זמן שהם נמצאים שם, ליד התחנה המרכזית, אין מה למהר. רק לא להתפתות ולקנות שם דירה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם