תנו להם סמלים
מה לנו כי נלין על נערים שלא מבינים מהי משמעות המחזה "גטו", כשמנהל בית ספר לא מסוגל להבחין בין הצד הרצחני בסכסוך, לבין הצד שנאלץ להגן על נפשו
ניתן כמובן לספק הסבר פשטני ועלוב כמו מנהל גימנסיה הרצליה זאב דגני שטען כי "עם שמפעיל אלימות שנים רבות כנגד עם אחר, שלא יחשוב שהאלימות נשארת בשדה ההוא". כמה נוח וקל להיות סמולני. שוב זה הכיבוש. למה לחשוב אם אפשר לשלוף את המנטרה?
השחקן עודד ליאופולד סיפק הסבר פשטני מעט פחות כשקשר בין ההתנהגות המבישה של התיכוניסטים להתנהגות הפסולה של סמח"ט הבקעה אייזנר כמה ימים לפני כן. אולם הבעיה חמורה בהרבה. מה לנו כי נלין על נערים שלא מסוגלים להבין מהי משמעות המחזה "גטו", כאשר מנהל בית ספר בכיר הוא אדם שלא מסוגל להבחין בין הצד התוקפן והרצחני בסכסוך, לבין הצד ששואף לשלום אך נאלץ להגן על נפשו. גם אם במקרה של הסכסוך הערבי-ישראלי השחור והלבן אינם ברורים כמו בשואה.
כבר כמה עשורים שישראל עוברת תהליך מתמשך של פריקת כל עול ושחיטה של כל הפרות הקדושות. תהליך שמאפיין את התרבות, האמנות, התקשורת, האקדמיה, הפוליטיקה ולמעשה כל אספקט של החיים הציבוריים.
הדוגמאות רבות וצר המקום, אך בכל זאת אציין כמה. יצירתו המפורסמת ביותר של הפסל יגאל תומרקין היא "הוא הלך בשדות" שמציג את דמות הצבר עם פה פעור, לשונה משתרבבת, מכנסיה מופשלים, איבר מינה חשוף ומבטנה מגיחים רובים. דמות הצבר הינה סוטה ואלימה. ביצירה אחרת פיסל חזיר שמניח תפילין. על ביזוי היהדות והציונות בנה תומרקין את הקריירה שלו ואף קיבל את פרס ישראל. להקת הדג נחש חורזת ש"טוב למוחטה על ארצנו", ואביב גפן קובע כי "טוב למות בעד עצמנו".
שרת החינוך לשעבר שולמית אלוני השוותה את קבר רחל אמנו לקבר רחב הזונה, ואמרה כי "נתניהו הזכיר לי את מוסוליני והוא תלמיד מצטיין של גבלס". סרבני שירות שיוצאים כנגד צה"ל מוצגים כגיבורי תרבות, ועשרות פרופסורים משווים את הנכבה לשואה, ואת
מדן בן אמוץ וחנוך לוין, דרך אסי דיין ויהושע סובל, ועד דודו טופז ואביב גפן, את עיקר פרסומם רושמים גיבורי התרבות בישראל מביזוי סמלים. יעדם הוא אחד, יצירת ישראלי חדש המרגיש ניכור לדת היהודית, לארץ ישראל, לגורל היהודי. במילים אחרות, ניכור לכל מה שמפריד בינם ובין קוסמופוליטיות חלולה ונטולת זהות.
שר החינוך לשעבר יוסי שריד טען כי העובדה שאבות בישראל שולחים את בניהם לצה"ל כמוה כעקידת יצחק, רק שזו מסתיימת במות הילדים, והסביר את הרציונל של מנתצי המיתוסים: "איש מתוכנו איננו משה, ולאיש אין מספיק כוח ותוקף לשבור את הסמלים. בכוחנו הדל נשתדל, לפחות, לשחוק אותם, לעמעם אותם, כדי שאי אפשר יהיה ללכת לאורם המתעתע אל התהום".
כל זאת אמר שריד בשם השלום וההומניזם והוסיף: "כאשר כל סמרטוט-מתנפנף-ברוח נהפך לדגל – מוכרחים לשחוק ולעמעם את הסמלים. כאשר כל שיר של נעמי שמר נהפך להמנון – מוטב, ליתר בטחון, להוריד את הסמלים לשפל-המדרגה".
כשנותנים לפדופילים רוחניים להיות שרי חינוך, וכשמעניקים פרס ישראל לאנשים כמו תומרקין, הסטייה הופכת לנורמה, והנורמלי הופך לפאסה. התוצאה הבלתי נמנעת היא ביזוי השואה על ידי ילדים שעברו התעללות חינוכית ותרבותית.
כשדורות שלמים של ילדים גדלים בסביבה תרבותית ותקשורתית בה המגניב והפופולרי הוא זה שבועט בכל המוסכמות ושוחט כל פרה קדושה, אין להתפלא כאשר נערים אינם מסוגל להתייחס לשום דבר, אפילו לשואה, בצורה מכובדת.
אם ברצוננו למנוע מחזות מבישים דוגמת האירוע האחרון, ואם ברצוננו לגדל דור בעל מצפון ותודעה מפותחים, עלינו לעשות דבר פשוט. לחזור ולחנך לאורם של סמלים ולאורם של ערכים. לחזור לחנך, לחיות וליצור לאורם של היהדות, הציונות והכבוד לעבר, למסורת ולהיסטוריה. לזנוח את הציניות והסרקסטיות שהפכו לתו ההיכר של הציבוריות הישראלית.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם