המנדטים האבודים

חוסר היכולת של מפלגות המרכז והשמאל להתאחד לגוש פוליטי מהותי מבטיח כי הימין והחרדים ימשיכו לאחוז במושכות גם בממשלה הבאה

יעל פז-מלמד | 3/5/2012 5:22 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר RSS
האמת היא שדי האמנתי לעו"ד אלדד יניב שהוא מבקש לעצמו תיקון של ממש. קראתי בשקיקה את הראיון שהעניק לגידי וייץ במוסף "הארץ" לפני כשלושה שבועות, שבו הכה על חטא על כל העוולות שעשה לחברה הישראלית וסיפר על רצונו הנחוש לפעול לתיקון העוולות הללו. ייסורי אלדד שכנעו אותי שמדובר באדם אמיץ שהחליט לפנות לדרך חדשה. עד שלפני כמה ימים קראתי ידיעה קטנה על כך שהוא הקים לעצמו תנועה פוליטית חדשה, שנקראת "ארץ חדשה".

אף שהדבר לא צוין במפורש, מן הידיעה עלה כי בהחלט יש סיכוי סביר שמפלגה זו תתמודד בבחירות הקרובות לכנסת באזור הצפוף כל כך של המרכז-שמאל. אז הנה לנו העוול החדש שיירשם על שמו של יניב אם זה יקרה: זריקתם לפח של כמה אלפים, או עשרות אלפים אפילו, של קולות מצביעי מרכז-שמאל, שישלשלו את הפתק של מפלגתו, אף שאין שום סיכוי בעולם שהיא תעבור את אחוז החסימה.

צרפו לכך את מצביעי "עצמאות" של אהוד ברק, והנה לנו 3-2 מנדטים אבודים, שאולי היו עושים את כל ההבדל והיו מצליחים לסייע בהחלפת הממשלה הימנית-חרדית הזו.

למה, לכל הרוחות, צריך אלדד יניב, שאין לי כל ספק לגבי כוונותיו הטובות והראויות, להקים לעצמו תנועה חדשה, אם לא כדי להיות מספר 1? האם זה האיש שאמר בדם לבו באותו ראיון שאין לו יותר שאיפות לכבוד ולכיבודים? האם זה האיש ששכנע רבים בכך שהצליח לצמצם את האגו שלו לממדים של אנשים רגילים? האם ייתכן שהאיש המיומן והמשופשף כל כך באמת מאמין שיש לו סיכוי להכניס את "הארץ החדשה" שלו לכנסת? ואם כן, אז מה? הוא יהיה איזה ח"כ נידח, עוד אחד מני רבים שנבלעים ונעלמים בתוך כורסאות העור הגדולות ממידתם.

לשים סוף למצב

מה היה קורה אילו יניב, עם הבמאי רני בלייר שחבר אליו, ועם עוד עשרות פעילים מחויבים וחדורי מוטיבציה, היו חוברים למפלגתו החדשה של יאיר לפיד ומנסים בכוחות משולבים להביא לשינוי במבנה הקואליציה, כך שבעוד כמה חודשים תקום כאן ממשלה עם אג'נדה הרבה פחות ימנית קיצונית? כן, בראשות נתניהו. נכון לעכשיו אין מה לעשות עם העובדה הזו.

הבחירות הקרובות יקבעו במידה רבה את ההוויה הישראלית בכל הנוגע להשתלטות של המתנחלים, על רבניהם ועסקניהם הפוליטיים, על מרבית ההחלטות של הממשלה. הפחד המשתק שבו נתונות כמעט כל מפלגות הקואליציה מפני המתנחלים, לפחות מפני הקיצוניים שבהם, לא מאפשר להן לפעול במרבית התחומים הדורשים פעולה. רוב השרים נותנים למתנחלים גיבוי מלא, עטוף בהרבה התחנפויות ועליות לרגל, גם כשהם עוברים על החוק, גם כשהם מכתיבים מהלכים

הרסניים לישראל, גם כשהם מצפצפים על החלטות בג"ץ.

את המצב הזה חייבים לשנות בבחירות הקרובות על ידי שינוי המפלגות שירכיבו את הקואליציה. אלא שבאופן פרדוקסלי, ככל שישנה התעוררות גדולה יותר של מחנה המרכז-שמאל, כך הולך ופוחת הסיכוי של הגוש העצום הזה להשפיע על החברה הישראלית בארבע השנים הבאות.

לא תנועות חדשות אנחנו צריכים, כי אם כוח פוליטי מהותי, שייווצר רק באמצעות התחברויות בין מפלגות. מה כבר יש לאלדד יניב לחדש, שיאיר לפיד אינו יכול? ולמה לפיד בראש הכוח המאוחד, ולא יניב? נו, באמת. בכל מערכת בחירות משתגע גוש השמאל מחדש. הכל טרנדים. פעם זה גמלאים, פעם זה חד"ש, פעם זו סתם הימנעות מהצבעה. אם גם בבחירות הקרובות מה שהיה הוא שיהיה, אז אולי שום דבר לא יהיה. כי מלאה הארץ איוולת ועוולות, עד שאי אפשר יותר.

כל המבזקים של nrgמעריב לסלולרי שלך

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

יעל פז-מלמד

צילום: דעות

עיתונאית ועורכת במעריב. כותבת מאמרים פוליטיים וכן כתבות אישיות בנושאי פנאי ואוכל. עורכת את "בכיף", מוסף בענייני טיולים, תיירות, אוכל ופנאי

לכל הטורים של יעל פז-מלמד

עוד ב''דעות''

כותרות קודמות
כותרות נוספות

פייסבוק

פורומים

כותרות קודמות
כותרות נוספות
;
תפוז אנשים