ישראל עייפה: אפילו אין כוח למחאה

הפגנה דלה נוספת של אייל ברקוביץ' הבהירה שלמרות "חגיגות" חצי גמר הגביע, הכדורגל שלנו מתנהג כמו זקנה בת 64

אייל לוי | 3/5/2012 9:41 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר RSS
בוקר טוב ישראל, יום חג, חצאי הגמר, תחייכי יא מלעונה. כלכך חג שאת הקרחות הענקיות ביציעי האיצטדיון נסביר אולי בגלל הזקנה שפתאום קפצה. בכל זאת חגגנו לא מזמן ‭,64‬ עוד מעט פנסיה, נכדים בבית.
ההפגנה של ברקוביץ'. איפה כולם?
ההפגנה של ברקוביץ'. איפה כולם? צילום: דני מרון

אולי זו רק הכנה להשתלה ובעונה הבאה כבר יהיה הרבה יותר שמח ומלא, כמו הראש של וויין רוני, או שלמרבה הצער מדובר במבוא לגסיסה ובעוד שנתיים תבואו בשחור ותשתתפו בצערה של האלמנה. כל-כך עצוב, שבאמת כדאי שנצא מהאדישות המקוממת, אחרת רואי השחורות יתחילו למכור מזכרות מחוץ לאיצטדיון.

שעתיים לפני שרמה"ש פגשה את הפועל ת"א, המטיף הלאומי אייל ברקוביץ' חיכה בג'יפ שלו, בקצה הצפוני של החניה, והגניב מבטים לרחבה שליד שער ‭,3‬ כדי לראות אם יש קליינטים למחאה. הרצון שלו לשנות מעורר צמרמורת. שחקן עבר גדול שמפשיל שרוולים ועובד, אבל מי מצטרף? שוב צ'רנוחה וכמה עשרות חסידים, וזה בלשון הרחבה.

חצי שעה אחרי שעת השין, כשהבין עם מי יש עסק, הג'יפ של ברקו הניע ועשה את דרכו לרחבה הריקה. הקוסם פתח את הבגאז' והחל לחלק חולצות עם הכיתוב "די לאלימות, די להתאחדות‭."‬ היו שם ‭1,000‬ חתיכות. 900 נשארו מקופלות להפגנה הבאה.

"איפה החברים, השחקנים‭,"?‬ ניסה עוזי מרום, אוהד מכבי חיפה. ברקו ענה באדיבות: "לא באים. מה אתה רוצה, שאביא אותם בכוח מהבית‭."?‬
צילום: דני מרון
ההפגנה אייל ברקוביץ', אתמול מוש משרדי ההתאחדות. אין הענות צילום: דני מרון

מרום בן ה‭60-‬ חזר לא מזמן מארה"ב אחרי 25 שנות גלות ודבר ראשון קנה מנוי למכבי חיפה. כלכך היתה חסרה לו שם, כי בניו-יורק קונים כרטיס, שותים בירה, מסיימים נקניקייה והולכים הביתה. "פה אתה מעורב‭,"‬ הסביר.

"אני עדיין נהנה למרות שזה כבר לא קל. נוסע לחצי הגמר, ומצפון ת"א לוקח לי להגיע לאיצטדיון ארבעים דקות. שם 100 אלף איש נכנסים, עומדים בתור. עולם אחר לגמרי. אבל אתה יודע את מי ברקוביץ' מזכיר? את אייבי נתן שדיבר על השלום. התחיל עם ארבעה אנשים בבית קפה‭."‬

העם הזה מסוגל לשנות משהו?
"אני לא יודע בן כמה אתה, אבל אחרי מלחמת יום כיפור הייתי רץ אחרי משה דיין. ניסו להחביא אותו ובכל זאת עמדו מולו עם שלטים אנשים שצעקו אז מדם לבם. מה פה, כדורגל? תחתית שרשרת המזון. אני מוריד את הכובע בפני אייל‭."‬

הכדורגל שלנו לא נראה כל-כך חיוור כמו בדקות האלה שלפני משחק חצי הגמר. במקום חבורות אוהדים, ששות לקרב, איתרו שם את אלי טביב והמטירו עליו מטר ניחוסים. אנשים חסרי חיוך נבלעו ביציע. מעטים, מעטים על רקע מפלצת הבטון של האיצטדיון הלאומי.

לפתע הגיח מחויך איציק רוכברגר, ראש

עיריית רמה"ש. איש ספורט מעורב שלא מזמן הניח את המפתחות על שולחן היו"ר והודיע על התפטרותו מהנהלת ההתאחדות.

רציתי לשאול את דעתו על המצב וכבודו לא התחמק. "אני די מודאג‭,"‬ הודה. "יש לנו פצועים בחלק האחורי. אם החוליה הזו היתה יושבת טוב יכולתי להגיד שאנחנו יכולים לנצח את הפועל‭."‬התנצלתי בפני רוכברגר וביקשתי שיסתכל על המצב בראיה קצת יותר רחבה וגם כאן הוא פגע. "לא שקט, לא נראה טוב, מדאיג אותי, אבל יהיה בסדר‭."‬

ומה"יהיה בסדר" הזה אני הכי מודאג.

כל המבזקים של nrgמעריב לסלולרי שלך

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

אייל לוי

צילום: .

כתב ותחקירן ראשי של מערכת הספורט ב"מעריב". בנוסף כותב במוסף "סופשבוע", חבר מערכת התוכנית "ספורTV" בטלוויזיה החינוכית

לכל הטורים של אייל לוי

עוד ב''דעות''

כותרות קודמות
כותרות נוספות

פייסבוק

פורומים

כותרות קודמות
כותרות נוספות
;
תפוז אנשים