קצת צניעות
רגע לאחר ההודעה על הבחירות הצפויות כבר החלו מיטב הפרשנים לחזות את העתיד הפוליטי. אבל התוצאות הסופיות ייוודעו רק לאחר פרסומן הרשמי - וגם אז לא נדע בדיוק איזו ממשלה תקום
הניתוח שלהלן אינו מתיימר לדייק ולא לחזות את תוצאות הבחירות. כוונת המאמר היא לנסות ולסתור את התזה של "תוצאות ודאיות" בבחירות בספטמבר 2012.
הקדמת הבחירות על ידי נתניהו אינה נובעת משום סיבה הרת גורל למדינה. היא תוצאה של ראיית טובתו האישית של ראש הממשלה מבחינה פוליטית. קראתי הערכות של כאלה המייחסים לו כוונה מתוחכמת, לכאורה: להפתיע את אובמה לפני היבחרו או אי היבחרו שוב, לקבל לגיטימציה מהציבור הישראלי ולתקוף באיראן ללא הסכמת האמריקאים.
חייבים להודות שזו תזה מעניינת, אלא שאליה וקוץ בה: ראשית, אין כל ודאות שרומני, אם ייבחר, ייתן לחברו הטוב לעשות מעשה המנוגד לאינטרסים האמריקאים, או שעלול לפגוע אנושות בהם. ראוי לזכור עובדה בסיסית: נשיאי ארה"ב אינם עובדים אצל ראש ממשלה ישראלי. אף נשיא לא עשה זאת וגם לא יעשה.
שנית, מי שמכיר את היחסים בין ארה"ב לישראל חייב להיזכר או לזכור היטב שמבחינה צבאית–מדינית ישראל תלויה תלות מוחלטת בארה"ב. אגב, פרט שאולי יעניין את הציבור: הנשיא אובמה עשה למען ישראל, מבחינה צבאית–אסטרטגית, מה שלא עשו נשיאים אמריקאים שנחשבו לידידותיים ביותר.
עד עתה ראש הממשלה ושר הביטחון עובדים, לכאורה, בהרמוניה מוחלטת. תקופת בחירות אינה זמן מתאים להוכיח ידידות גדולה ליריב הפוליטי. ראש הממשלה יודע זאת היטב. הוא גם מודע לעמדתם של מרבית ראשי מערכת הביטחון באשר לתקיפה באיראן ללא עזרתה של ארה"ב. אלה יישארו גם לאחר הבחירות. יקשה עליו מאוד לבצע מהלך כה גורלי תוך התעלמות מכל המשתנים שהוזכרו.
הסקרים אינם שווים ולו התייחסות מינימלית. מאז ומעולם הם היו טובים לעורכיהם ולאלה אשר רצו להטות את דעת הקהל. למרות כל התחזיות, ההימור שהקואליציה הנוכחית
נתניהו, ככל הנראה, יהיה ראש הממשלה. אין להסיק מכך שהליכוד גם יזכה בין 30-40 מנדטים. בכירים בליכוד, המזוהים עם החלק הימני ביותר, כבר התבטאו נגד הבחירות משום חששם שממשלה יותר ימנית מזו לא תצמח לאחר הבחירות.
לא מן הנמנע שאותו פלג מאוד ימני יוביל לאותה תוצאה שהייתה בזמנו כאשר גאולה כהן והרב לווינגר החליטו להתפצל. גם בוחרים מתונים יותר עשויים לעזוב את הליכוד ולעבור למרכז. ראה לדוגמה מפלגת קדימה שקמה על טהרת אנשי הליכוד.
המבנה הדו-גושי ה"קדוש" חי וקיים. יש לזכור שנתניהו ראש ממשלה כיום בגלל קיומו של המבנה הדו–גושי ולא משום שהליכוד הייתה המפלגה הגדולה ביותר. מי יתקע לידינו שהתנודות אינן יכולות להוביל לשינוי? נזכיר שגם ממשלות "אחדות לאומי", גם ממשלת רבין וגם ממשלת נתניהו הראשונה נשענו כולן על המבנה הדו–גושי.
כל המפלגות יעוטו על הנושא הכלכלי-חברתי. יש לזכור שאלה אשר הפגינו בקיץ הקודם ואלה אשר יפגינו בקיץ הקרב, אינם בכיסו של אף אחד. הם רוצים פתרונות ולא דיבורים, והאמת היא שלא יקבלו יותר מכך, אך זו פרשה אחרת. למי הם יצביעו זו תעלומה גדולה מאוד.
נסכם ונאמר: עד הבחירות תהיה פרנסה טובה לכתבים הפוליטיים ופרשנים לענייני מפלגות, וודאי למכוני סקרים אשר ירוויחו הרבה . את התוצאות הסופיות נדע רק לאחר פרסומן הרשמי. וגם אז לא נדע בדיוק איזו ממשלה תקום.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם