ראשי » חדשות » דעותגלוש ב - nrg מעריב מהסלולר

לא רוצח, מחבל

מי שהרג את יצחק רבין הוא מחבל, שיש לדון אותו בפני בית משפט צבאי. הליך כזה היה מבטיח ענישה ראויה – לא רק ליגאל ולחגי עמיר - אלא גם לשולחיהם

השחרור מן הכלא של חגי עמיר שריצה עונש בכלא אזרחי בעוון סיוע להריגתו של יצחק רבין, עורר רגשות מעורבים בציבור. באופן הגיוני, אם יגאל עמיר ואחיו ביצעו רצח, הרי שעליהם לרצות עונש מתאים על פי הקבוע בחוק, וחלות עליהם כל הזכויות והחובות של אסירים שהורשעו ברצח (ובסיוע לרצח) בבית משפט אזרחי. אלא שלחלק מהציבור יש תחושה שמדובר כאן במשהו אחר, גרוע יותר, ושיגאל (וחגי) עמיר ראויים ליחס אחר, מחמיר יותר. אבל קשה להם להגדיר בדיוק במה מדובר.

כאשר חגי עמיר יצא מבית הסוהר הוא נתקל בשלטים שטענו נגדו, "לא נשכח ולא נסלח!" אם נתעלם מהעובדה שחגי עמיר אינו מייחל לסליחה של אף אחד, נותר לנו רק לנסות להבין מהו בדיוק המעשה שאותו חלקנו מבטיחים "לא לשכוח"? האם מדובר ברצח (או סיוע לרצח)? ואם אכן מדובר במשהו אחר, חמור יותר, במה מדובר בדיוק? מה חגי ויגאל עמיר עשו? כי אם לא נדע להגדיר באופן נכון את המעשה שלהם, יהיה קשה מאוד להתייחס אליו בצורה נכונה.

אותה תחושה אמביוולנטית מלווה את זכרו של יצחק רבין, ראש ממשלת ישראל, שהומת מסיבות פוליטיות, על מנת לשנות את מדיניותה של ישראל – לא באופן דמוקרטי – אלא בכוח הזרוע. ראוי היה שאת שמו של יצחק רבין ילוו האותיות הי"ד, "השם ייקום דמו", המלווים את שמם של נפגעי טרור שהומתו על ידי ארגונים שונים על מנת לפגוע בריבונותה ובמדיניותה של מדינת ישראל.

מי שהרג את ראש ממשלת ישראל אינו רוצח. הוא מחבל, שיש לדון אותו בפני בית משפט צבאי. הליך כזה היה מבטיח ענישה ראויה – לא רק לחג וליגאל עמיר ועוד כמה מחבלים זוטרים – אלא גם לשולחיהם, כפי שאנחנו נוהגים באלו ששולחים מחבלים ערבים להרוג אזרחים ישראלים, ומציידים אותם בנשק, טכנולוגיה וצידוק אידאולוגי. ללא ספק, אילו יגאל עמיר היה מחבל ערבי, הוא היה נשפט בהליך צבאי ומוחזק במתקן בטחוני מתאים.

אלא שלמעשה,

אילו יגאל עמיר היה ערבי, ספק אם הוא היה מגיע למשפט. סביר יותר להניח שהוא היה נורה על ידי מאבטחיו של ראש הממשלה. גם אם מאבטחיו של ראש הממשלה היו רואים את תפקידם כהגנה על ראש הממשלה – ולא רק כהגנה על ראש הממשלה מפני ערבים, ספק רב אם יגאל עמיר היה נשאר בחיים.
  
ואם יגאל עמיר היה ערבי, ואפילו אם הוא היה ערבי ישראלי בעל תעודת זהות כחולה, ספק רב אם בית הוריו בהרצליה היה עדיין עומד על תילו.

העובדה שהמדינה וחלק גדול מהציבור בחרו להתייחס ליגאל עמיר כאל רוצח בלבד ולשפוט אותו בבית משפט אזרחי, מעידה על כך שרבים בישראל מזדהים עם המטרות הפוליטיות שהניעו אותו, ותומכים באופן שבו הוא פעל למען אותן מטרות.

ישראלים רבים למעשה בזים למדינת ישראל, או לפחות מייחלים למדינת ישראל אחרת, מדינה שבה יגאל עמיר לא יהיה אפילו רוצח, אלא צדיק הדור. ובאותה מדינה, שמו של יצחק רבין ילווה בשלוש אותיות אחרות לגמרי, אותיות שאינן שמורות לנפגעי טרור, ואפילו לא לאלו שזכרונם נשמר לברכה.

ישראלים אחרים, שהטיפול הסלחני ביגאל עמיר מעורר בהם תחושת אי נוחות בלתי ברורה, צריכים לומר באומץ ובקול רם את האמת: יגאל עמיר הוא מחבל, והטיפול בו ובשולחיו צריך להיות בהתאם.

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...

טור אורח

nrg מעריב מציע במה לכותבים אורחים על ענייני השעה

לכל הטורים של טור אורח