עידן התסכול באירופה
החגיגות בצרפת על בחירת פרנסואה הולנד הן לשווא: הטרגדיה האירופית עדיין פה, והיא כשלון מתמשך ויסודי. עידן חדש מחשיך באירופה
לא עוד תוכניות צנע, העלאת גיל הפרישה והגדלת שבוע העבודה. מעתה והלאה אמרו הרחבה תקציבית, מעורבות ממשלתית ושובה של מדינת רווחה.
הקפיטליסט הפרו-אמריקאי והפרו-גרמני, הנשיא שהיה הרחוק ביותר מהאליטה הפוליטית אך הקרוב ביותר לוושינגטון, סולק מהאליזה. השמאל האדום כובש מחדש את אירופה. עבור רבים מתומכיו, זוהי תוצאה המעידה על פשיטת הרגל של הכלכלה הקפיטליסטית האירופית. מ.ש.ל.
אך באותה שעה שבה הברנז'ה הצעירה של המארה חגגה את סילוקו של הנשיא "בלינג בלינג", ביוון התקדרו השמים הפוליטיים. פאסוק, המפלגה הסוציאליסטית שזכתה אך לפני זמן קצר בגל סוחף של אהדה, הושפלה בקלפיות השפלה גמורה וקיבלה פחות מ-15 אחוז מהקולות. גם המפלגה השמרנית, ניאו-דמוקרטיה, לא ממש הצליחה. הנאצים היוונים, "השחר המוזהב", מצאו את עצמם בפרלמנט; פרלמנט מפוצל, זרוע מפלגות וסיעות, כזה שמבטיח חוסר יציבות כרונית ואולי את הוצאתו להורג הסופית של גוש האירו.
הגל האדום לא הגיע ליוון, אף שהיא הקורבן הגדול של מדיניות הצנע האירופית. מה שהגיע ליוון, בעצם מה ששוטף את אירופה כולה, איננו עידן אידיאולוגי חדש. בבריטניה, הלייבור הפסיד את השלטון בעקבות דרך הטיפול שלו במשבר הכלכלי והעלה את השמרנים ודיוויד קמרון. עכשיו, השמרנים ספגו מכה איומה בבחירות המקומיות, והלייבור שוב בעלייה.
בספרד סולק זפטרו, אבל לממשל החדש אין שום תשובה לעשרות אחוזי אבטלה בקרב צעירים; אחוזי אבטלה שמזכירים את שנות ה-30. אפשר להמשיך ולדבר על סרביה, הולנד, עתידה של מרקל בגרמניה וקריסת הדמוקרטיה ההונגרית, אבל כל אלה אינן מעידות על עלייה של זרם פוליטי כזה או אחר.
הטרגדיה האירופית המתפתחת היא כישלון מתמשך, יסודי. לשווא יחגגו בשמאל הצרפתי או בימין היווני. הציבור הקונטיננטלי לא מכר את מניות הקפיטליזם ולא קנה את שותפות הפרולטריון. עידן חדש מחשיך באירופה; לא עידן של רעיונות, אלא של
שום דבר לא עובד. ספק גדול אם הצעותיו המרשימות של הולנד - גם לקצץ נמרצות את הגירעון וגם להשקיע עמוקות בתשתיות, מין פלא כזה - יבואו לידי ביצוע מלא בקרוב. הנשיא הצרפתי החדש עשה מה שפוליטיקאים עושים בבחירות; הוא מכר חלומות נפלאים. אך מדינה שדירוג האשראי שלה סבל מכה קשה השנה לא תוכל לשכנע את מחזיקי האג"חים שלה שכעת, דווקא כעת, זה הזמן להרחיב דרמטית את המגזר הממשלתי. האל האכזר של הקפיטליזם המודרני יאלף את הנשיא הולנד; אפשר רק לקוות שלא יכניע אותו לגמרי.
אירופה לא יודעת מה לעשות. המתכון הגרמני-לקצץ, לקצץ ושוב לקצץ - לא הצליח להציל את הבריטים והצרפתים, רק לשמר את מעמדה של ברלין. בריטניה חזרה החודש שוב למיתון, צרפת מתמודדת עם ספקנות בשווקים, ספרד מתנדנדת על הסף ויוון כבר חצתה אותו מזמן. דרושה אופטימיות, בדחיפות; את זו יספק הנשיא החדש באליזה. לפחות בינתיים.
הכותב הוא עורך חדשות החוץ של ערוץ 10
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם