לא מקצועי
תפקיד ראש השב"כ הוא רגיש ועדין במיוחד, ולכן חייב לשרור אמון מלא בינו לבין ראש הממשלה הממונה עליו. אם לא, עליו להתפטר
השנייה היא דעתי כי בקביעה שגם שר הביטחון וגם ראש הממשלה הם עשירים המונעים על ידי דחפים משיחיים, אין ולא כלום עם תפקידו של ראש שב"כ, עם הידע שלו או עם הסמכותיות שלו. ובהערת אגב, כמעט כלום מדברי דיסקין, ראש שב"כ עד לפני כשנה, לא היה בתחום המקצועי שלו.
המקצוע של ראש השב"כ הוא ייחודי. במדינת ישראל ישנם שלושה שירותי מודיעין עיקריים, כשלכל אחד מהם יש אחריות לתחום מסוים עם חפיפה מסוימת. אמ"ן אחראי להערכת המודיעין הלאומית ולמודיעין הנחוץ לעיצוב המדיניות של מדינת ישראל, האסטרטגיה שלה, בניין הכוח של צה"ל, תוכניותיו האופרטיביות השונות והביטחון השוטף;
המוסד אחראי לאיסוף מודיעין מחוץ לגבולות ישראל, קשרים עם שירותי מודיעין זרים ומדינות, מבצעים מיוחדים וגרעין איראני; השב"כ אחראי בעיקר ללחימה בטרור, לסיכול פעולות טרור, לאבטחת מוסדות ואישים ישראלים.
ראש השב"כ וראש המוסד, להבדיל מראש אמ"ן, כפופים ישירות לראש הממשלה. יחד עם זאת, הקשר בין ראש הממשלה לראש השב"כ הוא רגיש, עדין ומיוחד במינו. הסיבה לכך היא שכאשר ראש הממשלה ממנה את ראש השב"כ, הוא גם מוסר לו למעשה את המפתח לבתי כל האזרחים של מדינת ישראל.
המפתחות לבתים
בנוסף לתפקידיו שנמנו, יש לשב"כ עוד תחום אחריות רב עוצמה: הוא אחראי על ביטחון הפנים, על כל מכלול הסודיות במדינת ישראל. הוא זה שחורץ גורלות של אזרחים. הוא מרוסן אמנם על ידי "חוק השב"כ", אך זה לא גורע מסמכויותיו. ראש אמ"ן ישוחח עם ראש הממשלה על הגרעין האיראני, אך לעולם לא ישוחח איתו על דברים הנוגעים לאזרחי המדינה. אותו הדבר לגבי ראש המוסד.
יתר על כן, עוצמתו של ראש השב"כ גברה עוד יותר אחרי הסכמי אוסלו. הוא הפך למוציא והמביא מול מנגנוני הביטחון הפלסטיניים, מול אישים פלסטינים, שותף סוד למגעיו האינטימיים של ראש הממשלה עם הפלסטינים. מכאן שכל מערכת היחסים בין ראש ממשלה לבין ראש שב"כ צריכה להתבסס על אמון טוטאלי של ראש הממשלה בראש השב"כ; הוא חייב להיות סמוך ובטוח ביכולתו לקיים איתו שיחות ברמה האינטימית ביותר, ולדעת לבטח שהלה ינצור
פיו.
דעתי היא כי משרת ראש השב"כ היא בבחינת משרת אמון. לכן כאשר נבחר ראש ממשלה חדש, ראש השב"כ צריך להגיש את התפטרותו. ירצה אותו ראש הממשלה החדש - ימנה אותו. לא ירצה אותו-ימנה אחר תחתיו.
וכמה מילים על מה שנקרא- servant civil "משרת הציבור". קראתי את הדעה שלפיה משסיים הפקיד את תפקידו הציבורי, הרי הוא אזרח ככל האזרחים ויכול להגיד בפומבי לציבור את כל שעל לבו. את כל "האמת הפנימית" שלו.
דעתי שונה לחלוטין. "משרת הציבור" ממשיך להיות כזה גם לאחר שסיים את תפקידו ויצא לעסקיו או לחווה שלו או לשחק עם נכדיו. זה הייחוד שלו. זה עניין של תרבות יסודית. שום שירות ציבורי, בוודאי בדרגים הגבוהים ביותר, לא היה יכול להתקיים אם הדרג הנבחר היה יודע שאינו יכול לתת אמון בפקידיו, מכיוון שברגע שיפרשו יפתחו במסע התקפה והשמצה והפחדה נגדו.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם