הלחץ עובר לוינשטיין
בפסק הדין בנוגע לגבעת האולפנה המסר של בג"ץ ברור: לממשלה מותר לשנות את מדיניותה, אולם היה עליה לפעול שינוי החוק, ולא בדרך העקומה שבחרה
פסק הדין אמנם נכתב בידי הנשיא אשר גרוניס, אבל מותר להמר שגם שאר שופטי העליון היו מגיעים לתוצאה זהה. המסר של בג"ץ ברור: לממשלה מותר כמובן לשנות את מדיניותה, אולם היה עליה לפעול בדרך המלך - שינוי החוק, ולא בדרך העקומה שבחרה. הרי לא סביר שבכל פעם שהממשלה תשנה את מדיניותה, היא תבקש לפתוח מחדש הליכים שהסתיימו.
המדינה הייתה צד להליך משפטי שנידון במשך שנים, ובסופו התחייבה לפעול באופן מסוים, לא באופן וולונטרי אלא משום שהוצא צו על תנאי שסימן את הלך הרוח של השופטים. ההליך הסתיים אך ורק בשל התחייבות זו, וכדי להצדיק את פתיחתו מחדש צריך שיהיה שינוי עובדתי-מהותי או שיתקיימו נסיבות יוצאות דופן. צעד כזה מעולם לא נעשה, אגב. לחלק מחברי הכנסת מהימין הפוליטי, ששוב מצאו את עצמם מאוכזבים מגרוניס, נאמר שוב "אמרנו לכם".
אין סיבה לראות בפסיקת בג"ץ מבוכה ליועץ המשפטי לממשלה יהודה וינשטיין. תפקידו
של היועץ הוא למצוא את המתווה החוקי ליישום מדיניות הממשלה, ואת גבולות החוקיות, כידוע, קובע בג"ץ. גם וינשטיין ידע שהסיכויים שבקשת המדינה תתקבל אינם טובים.
בצל פסק הדין ניתן לתהות מדוע שתק גרוניס בדיון שלשום, ופינה את הבמה לשופטים עוזי פוגלמן וסלים ג'ובראן, שלמעשה בהערותיהם הקריאו את תוכן פסק הדין עוד בטרם נכתב. ייתכן שגרוניס העדיף שלא לבקר את עמדת המדינה בדיון, הן משום שכבר גיבש ממילא את עמדתו בנושא והן משום שהעדיף שלא להצטייר כמי שמתעמת עם ראש הממשלה, שהפרקליטות הציגה את עמדתו.
הדרג המדיני צפוי להפעיל לחצים כבדים על וינשטיין ועל הדרג המקצועי במשרדו שלא יתנגדו לחוק, אף שהצהיר בעבר שכל בנייה על קרקע פרטית פלסטינית לא תוכשר, ובחינת הכשרת המאחזים תבוצע רק לאחר עבודת מטה מקיפה. הוועדה לבחינת הסדרת המאחזים, בראשות אדמונד לוי, טרם סיימה את עבודתה. כזכור, גם בכתב המינוי של הוועדה נאמר ש"ככלל, בנייה בלתי חוקית אשר ממוקמת על קרקע פרטית - תוסר". האם גבעת האולפנה תהיה היוצא מן הכלל?
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם