מדינת המתנחלים
המצב הקפקאי הנוכחי קורע את המסכה מפניו של רה"מ: המתנחלים חשובים מהציבור הרחב שנאנק תחת הנטל ו-5 הבתים בבית אל דחופים יותר
מצד שני, קשה לא פחות לראות תמונה בה מתכנסת כנסת, שכבר פיזרה את עצמה בחפזון, כדי לחוקק חוק "עוקף בג"ץ", שחוקתיותו בספק, ומטרתו להכשיר בניה ישראלית על קרקע פלסטינית פרטית, ועוד בדיעבד.
זאת, ועוד: אביגדור ליברמן ניסה לשכנע את הכנסת לדחות את פיזורה בכמה ימים, כדי להשלים את העברתו של החוק החדש בעניין גיוס חרדים וערבים בקריאה טרומית וקריאה ראשונה (וכך יחול עליו עקרון הרציפות השלטונית).
אפס, הכנסת מיהרה, לא שעתה לתחנוני "ישראל ביתנו", גם הטיעון הנכון לפיו יש עכשיו רוב הסטורי ברור למהלך הנדרש הזה, לא עשה רושם על העדר שדהר לעבר הקלפי. והנה, באה החלטת בג"ץ וצץ לו מחדש "חוק ההסדרה".
פתאום אפשר להעביר חוק אחרי פיזור הכנסת. מה שהיה בלתי אפשרי כשמדובר בחוק טל, הפך כהרף עין לאפשרי וחצי כשמדובר במתנחלים. מדינת המתנחלים אנחנו.
במילים אחרות: הסיטואציה הקפקאית הנוכחית, התסבוכת הישראלית האופיינית שמסתבכת לנגד עינינו, קורעת את המסיכה מעל פרצופו חמור הסבר של ראש הממשלה, מעל פרצופה הזחוח של מפלגתו: המתנחלים חשובים למר נתניהו, וגם לליכוד, הרבה יותר מהציבור הרחב, המשרת, שנאנק תחת אי השוויון בנטל.
הסדרת 5 בתים על גבעה בשומרון דחופה בהרבה מהסדרת העוול המתמשך שנות דור שמפקיר את ילדינו לשירות מפרך בצה"ל בעוד עשרות אלפי ילדים אחרים נהרגים באוהלה של תורה. זו האמת המרה, אין בלתה. אין ספין שיחלץ אותנו
לא תהיה בי שום הנאה אם יפונו 5 הבתים על הגבעה. גרים שם אנשים טובים שהאמינו למצגי השווא שהוצגו בפניהם (על ידי פרנסיהם וממשלותיהם). אלא שאנחנו אמורים להיות, עדיין, מדינת חוק. אמור לחול כאן, עדיין, שלטון החוק.
מי שקורא את פסיקת בג"ץ מאתמול, בהנהגתו הנחושה והחכמה של השופט אשר גרוניס (שהימין עלה על בריקדות כדי שיהיה נשיא העליון), מבין שבמקרה שלפנינו אין ברירה. אין שום חריץ, לאקונה, או מנהרה שאפשר למלט דרכה את חמשת הבתים שעל גבעת האולפנה, וגם לא את מגרון.
הבעיה עם המתנחלים היא שהם לא מוכנים לוותר על כלום. תפסת מרובה, לא תפסת, אמרו חכמינו, אבל זה לא תופס כשמדובר בתפיסת קרקעות בגדה. קרוב ל-360 אלף מתיישבים יש בגדה, ועדיין הם לא מסוגלים להגיד פעם, או פעמיים, שפה ושם כנראה טעינו, בואו נעבור למקום אחר.
זה לא נמצא בלקסיקון שלהם, כי הם מדברים שפה אחרת לגמרי. שפה שבה מונחים כמו שלטון החוק משולים לכפירה. זו מלחמת התרבות שניטשת כאן עכשיו בינם לבינינו. בתווך, כלואים חברי הכנסת ושרי הליכוד, שבעומק ליבם יודעים מי צודק, אבל בעיניהם יודעים לספור את הפייגלינים שיחרצו את גורלם בפריימריס. כך נראית הדמוקרטיה שלנו, ומה הפלא שבקדימה חושבים על ועדה מסדרת.
להיזכר שהיה כאן פעם ימין אחר, אידיאולוגי לא פחות, אבל שפוי וגאה. יש לו, לימין הזה, עדיין כמה נציגים בכנסת, פה ושם (בני בגין, דן מרידור), שיודעים שגם אם צריך ורצוי להתיישב ביהודה ושומרון, אסור לעשות את זה על קרקע פרטית, וכשיש ספק, אז אין ספק.
לא עושים. נקודה. זה גם מה שמנחם בגין אמר ועשה כל חייו. אבל מאז קמו לנו פעילי ימין חדשים, מתנחלים אחרים, אלה רואים בכל הגבעות את נחלתם הפרטית וכשמישהו בא ומוכיח אחרת, הם מתפרעים.
אתם רוצים בחירות? נלך לבחירות, אמר אהוד ברק ב-2001, ועכשיו אמר את האימרה הזו גם בנימין נתניהו. הוא רצה בחירות? אז הנה, הוא קיבל בחירות, ישר בפנים, בין העיניים. המבוכה במרכז הליכוד המתפרע שלשום החווירה מול הפלונטר של אתמול, ומעניין מה יקרה כאן מחר. קיץ אינדיאני צפוי לנו.
אקו"ם