דין אחד לכולם
חרף הכאב, יש לפנות את שכונת האולפנה כחוק. עם זאת, הפעם לא נשמעה תמיכה של האליטה במפונים כמו אל מול הבדואים בנגב
בית המשפט, שמדובר בקרקע פרטית. הוצאו צווים להפסקת הבנייה, אבל הבונים והמיישבים צפצפו. לא התושבים עצמם.
זו הייתה החברה המיישבת וזו הייתה המועצה. רמיסה עקבית של החוק. בשם האידאולוגיה, כמובן. וזו הייתה הממשלה הנוכחית - ממשלת ימין - שהחליטה לפני למעלה משנה, בפברואר 2011, על כך שבנייה על קרקע פרטית דינה לפינוי.
כך שאפשר לבקר את בית המשפט ואת האקטיביזם, אבל לא הפעם. בג"ץ קיבל את כל החלטותיו הקודמות בהתאם להחלטות הממשלה ולהודעות פרקליטות המדינה. לא היה שמץ של אקטיביזם פוליטי.
גם העובדה שהחל תהליך מקביל, בבית המשפט המחוזי, שבו שוב מתבררת שאלת הבעלות, אינה יכולה לשנות החלטות סופיות של בג"ץ. מה גם שההליך הנוסף נראה יותר כמו הליך סרק. עוד תחמושת לארסנל בקשות הדחייה. התוצאה היא טרגדיה אנושית. 30 משפחות שייאלצו לפנות את בתיהן.
הם לא לבד. גם לא ראשונים עם התחושה הקשה. בשנים האחרונות היו גם תושבי אל-ערקיב בדיוק באותו מקום. העובדה שתחושתם הסובייקטיבית של תושבי אל-ערקיב היא שנעשה להם עוול אינה יכולה לשנות את התוצאה השיפוטית. ובמדינת חוק אין ולא יכול ולא צריך להיות הבדל בין תושבים. "תורה אחת ומשפט אחד יהיה לכם, ולגר הגר אתכם". את החלטת בג"ץ צריך לכבד ולקיים.
להפסיק עם תרגילי ההתחמקות
אלא שהתסכול אינו עניין משפטי. תושבי האולפנה חשים, ובצדק, שזעקתם אינה נשמעת. כשקרו הדברים באל-ערקיב, בכירי סופרינו, כמו עמוס עוז, הביעו תמיכה במפונים. "הריסת הכפר היא מעשה ברברי", טען עוז בביקור הזדהות.
הרי אותה מערכת משפט קיבלה החלטות בשני המקרים. מדוע זוכים הבדואים לתמיכה אדירה מצד האליטות, אך אנשי האולפנה זוכים ליחס הפוך? ומה יאמר עוז לאותם מתנחלים שיצפצפו על החלטה שיפוטית? האם הוא יאמר שהפינוי "ברברי"? האם הוא יגיע לבנות יחד איתם את המבנים שייהרסו?
שלטון החוק והמשפט הוא גם פועל יוצא של אמון הציבור. האמון הזה נסדק. השמאל והימין, והשמאל אף יותר מהימין, הופכים
לחסידים של החלטות שיפוטיות רק כאשר הן מתאימות לאג'נדה שלהם.
ההחלטות השיפוטיות בעניין אל-ערקיב ושכונת האולפנה, עם כל הנסיבות השונות, התקבלו על בסיס ענייני טהור. דיני קניין. לא דיני לחצים ולא דיני כותרות. מי שחפץ בשלטון החוק אינו יכול לעשות דין לעצמו. לא עוז וחבריו באל-ערקיב ולא תומכי הבנייה בשטחים.
ההחלטה מאתמול היא קשה. היא כואבת. יש בני אדם שעומדים לשלם, בתוך 60 יום, מחיר כבד. אבל אם חפצה ישראל להיות מדינת חוק, כדאי לממשלה להפסיק עם תרגילי ההתחמקות. את הפסיקה הזו יש לכבד, בדיוק, אבל ממש בדיוק, כפי שקיימה המדינה את ההחלטה הכואבת בעניין אל-ערקיב.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם