
התרגיל המבריח
תרגיל מבריק, מסריח? נקרא לזה תרגיל מבריח. הוא נועד להבריח את הפייגלינים מהליכוד, את לבני שתתייבש ואת לפיד שמאבד רלוונטיות

אולי עדיף כבר עכשיו לבטל את הדמוקרטיה ואת הבחירות ולהסתפק בוועדה מסדרת, שתחליט כל ארבע שנים מי יהיו שלושת המשנים לראש הממשלה, 30 השרים ותשעת סגניהם. בעצם, עם קואליציה בגודל כזה, יהיה גם צורך דחוף להרחיב את הממשלה. יש מקום לכולם.
מי שאפשרה את המהלך הדרמטי של ביטול הבחירות והקמת ממשלת האחדות היא ציפי לבני. במוצאי השבת האחרונה חייג שאול מופז פעמים רבות מהנייד שלו לנייד של לבני. היא לא ענתה. מופז לא אמר נואש, חייג שוב ושוב, והיא עדיין לא ענתה. סיננה אותו. מה רצה ממנה מופז? הוא רצה לשאול אם היא בבית ולהודיע לה, להציב אותה בפני עובדה, שהוא ואורית, אשתו, מגיעים לביקור אצל ציפי ונפתלי בתל אביב.
מופז תכנן ליפול על צווארה של לבני ולהכריח אותה, בנשיקות, חיבוקים ודמעות, לחזור הביתה, לקדימה. כך קיווה לעצור את המפולת. אבל לבני לא ענתה. היא בטח חייכה לעצמה ונזכרה בימים הארוכים שבהם היא חייגה אליו, כשהייתה יו"ר קדימה, והוא לא ענה. היו הרבה ימים כאלה, עם הרבה סינונים של מופז. עכשיו הם התחלפו בתפקידים. אם הייתה עונה, ואם אורית ושאול מופז היו מגיעים, ואם היו מצליחים איכשהו לשכנע אותה, אז כל מה שקרה שלשום בלילה לא היה קורה.
איך נקרא לתרגיל הפוליטי המרהיב הזה? תרגיל מבריק או תרגיל מסריח? היה מי שהציע לקרוא לו "התרגיל האיראני", כי שוב רוחשות הספקולציות שהכל מיועד, בעצם, כדי לתת לגיטימציה לפעולה צבאית בקיץ. תרגיל איראני, תרגיל פרסי, את זה נדע רק אחרי שנעבור, אם נעבור, את הקיץ.

למחרת ניצחונו בפריימריז, התקשר השר משה כחלון לח"כ יעקב אדרי וביקש ממנו לשאול את מופז אם יש מצב לפגישה עם נתניהו וכניסה לקואליציה. אדרי, מקורב למופז ולנתניהו, שאל אם זה רציני. אתה מייצג את המלכות? התעניין, וכחלון אמר שכן, הוא מתקשר בשליחותו הישירה של נתניהו. הלך אדרי למופז, שכמעט זרק אותו מכל המדרגות. אין מצב לכניסה לקואליציה, אמר מופז, תגיד לו שאין על מה לדבר, והוסיף: אם אני עושה את זה, זה הסוף שלי. אז מה קרה בינתיים? מופז הבין שהסוף שלו הגיע גם בלי לעשות את זה, והדרך היחידה שלו לדחות את הקץ היא להצטרף לקואליציה. זה מה שעשה.
נכון, אמינות הוא כבר לא ישדר אף פעם, האיש שהתנגד להתנתקות והתיישר במהירות, האיש שהצהיר שלא יעזוב את הליכוד ועזב אחרי יומיים, האיש שהצהיר שביבי שקרן ואחר כך זינק לחיקו, האיש שהצהיר שלא יצטרף לממשלה וזחל אליה. אבל מצד שני, ויש גם צד שני, הסיעה ניצלה, ארמדת הח"כים נותרה על כנה, שנה וחצי בישראל זה נצח ורבע, לך תדע מה יקרה, מי ימות בינתיים, מה יתפוצץ, כך שאלוהים גדול. מופז הוא המשנה לראש הממשלה, מצטופף בין בוגי יעלון לסילבן שלום, בשולחן שרים שאי אפשר לראות את סופו באופק, ועם ישראל חי.

למה ביבי הלך על המהלך הזה? כי הוא פחד. אל תאמינו לפרשנים שטוענים כבר חודשים שנתניהו הוא "ראש הממשלה הבא". אם הוא לא מאמין להם, למה שאתם תאמינו. הפארסה במרכז הליכוד ביום ראשון, הפצצה של בג"ץ ביום שני, כל אלה הרתיחו מחדש את הטראומות הצרובות בנשמתו של נתניהו מקמפיין 99', שבו גורש מהכהונה בקלשונים.
הוא הבין שהתוכנית שלו משתבשת והקיץ רק התחיל, והעדיף לקבל עוד שנה וחצי כמעט חינם, ואחר כך, כבר נראה. זה לא היה מתוכנן וזה לא היה מחושב וזה לא היה גאוני. זה היה מהלך שהתבשל כהרף עין, אולתר במהירות ונרקם בחשאיות, בסך הכל מהלך פוליטי טוב, נכון ומוצלח.
עכשיו אנחנו עומדים ומחכים. האם גיבורינו ישנו את שיטת הממשל? האם הם יגייסו את החרדים? האם ימלאו את צווי בג"ץ? החדשות הטובות הן שבקרוב נדע. החדשות הרעות הן שאולי עדיף לא לדעת. אם כל ההבטחות האלה יקרו, אז היה שווה. באמת. ואם לא? אז בסך הכל היה לנו כאן עוד תרגיל מסריח בהיסטוריה המבאישה והולכת של הפוליטיקה הישראלית.
