איפה עובר הגבול?
בהפקת הישרדות וי-איי-פי לא מבחינים בין מה שראוי לפרסם לבין מה שלא. כך מקבל הנוער תוכנית שאיבדה לחלוטין את כל הערכים
למה אני צריכה לשמוע את בוקי נאה מתאר איך הוא מנקה את הרקטום שלו אחרי שעשה את צרכיו עם עלים ואחר כך נכנס לים לנקות את שאריות הלכלוך שדבקו בישבנו? למה אני צריכה לשמוע את ג'מצ'י מתאר בצורה גרפית שלא משאירה מקום לדמיון איך בוקי, הכתב לענייני פלילים, מתערטל לעיני כולם וחושף את אחוריו בשביל לעשות את צרכיו?
מה קרה לערכים שגדלנו עליהם כמו הלבנת פניו של אדם ברבים? קשה לי להאמין שהפקת התוכנית, שבחרה לא למחוק קטעים אלה מהפרוטוקול רצתה לרמוז שהצואה שבוקי מייצר מסמלת בעצם את המדמנה וה"מיץ של הזבל" (דברי מנכ"ל ערוץ 10 בזמנו על "האח הגדול") שבהם משתכשכות תוכניות הריאליטי, כי הרי היא לא תרצה לתקוע לעצמה גול. אז מה הבעיה לעשות קאט של אותם קטעים שמבזים ומשפילים את המתמודדים ולהראות תחרות ספורטיבית, נקייה מהלכלוך שיוצא מפיהם ונוחת היישר על אוזני הנוער הצעיר, שצופה ומפנים התנהגות חברתית נטולת נימוסים והתחשבות אלמנטריים?
האם כל מה שקורה בתוך הקרביים של המתמודדים צריך לחשוף ולפרסם? מה קרה לגבול הטעם הטוב שנעלם אי שם בינות עצי הקוקוס או במימי הים התכולים שהם כבר לא כל כך שקופים וצלולים כי בוקי דאג לעדכן אותנו שהוא מלכלך אותם עם מיצי המעיים שלו?
לא הייתי רוצה לשפוט את ג'מצ'י ובוקי שמשחקים תפקיד בתוכנית חסרת רחמים ונמצאים בתוך מציאות הזויה ובעילפון חושים בגלל רעב ותנאים סביבתיים קשים, עד שאינם אחראים לדברים שיוצאים מפיהם ומתפלשים בעלבונות ודברי בלע מעוררי גועל.
אני כן מרימה גבה לגבי תפקידה של ההפקה שיושבת לה בניחותא במשרדיה ולא ניזונה מצלחת אורז יבש ביום, שהשתבשה עליה דעתה ובהחלט הייתה יכולה למנוע זאת בשיקול
נראה שההפקה שכחה שבלעדי שחקנים אלה אין לה תוכנית. מוטב שתפסיק לעשות שימוש ציני באותן חולשות ותציג אותן לראווה, לפחות מתוך הערכה וכבוד מינימלי כלפי אלה שמהם היא מתפרנסת. באותו עניין, לטעמי יכלה ההפקה גם להימנע מלהראות את מייקל לואיס אוחז בלבו ומתמוטט בזמן משימה - כי זו חדירה גסה לתחום הפרט, גם אם משיקולי רייטינג זה אירוע שמעורר עניין.
רבות דובר על הדמיון בין תוכניות הריאליטי לגלדיאטורים בקיסרות רומי העתיקה. ההשוואה הזאת קיבלה משנה תוקף בפרק האחרון של הישרדות, עוד לפני שבוקי וג'מצ'י פתחו את הפה האחד על השני, כאשר מנחה התוכנית פנה לבוקי נאה ושאל לא בדיוק באלו המילים: "אז איך זה להרגיש שלא אוהבים אותך ולא רוצים אותך באף שבט?"
במילים אחרות: אנא בוקי, למה שלא תרווה את צימאון ההמונים לדם וספר בפרוטרוט את ההרגשה של האיש הדחוי והנלעג שלא יכול לבצע משימות מפאת השומנים והשפשפות שהוא סובל מהם?
בוקי אמנם לא נבהל מהשאלה, והיה מספיק נבון בשביל לנצל אותה לטובתו ולהתבכיין שהוא מסכן, מה שהשאיר אותו עוד שבוע בתוכנית כי חבריו ריחמו עליו, אך איך היה מתמודד עם המצב שחקן אחר, פגיע יותר ופחות מניפולטיבי? כנראה שהיה מתבוסס בתוך עלבונו בעוד ההמון מריע למולך הטלוויזיוני, או במקרה הטוב היה בולע את רוקו ואולי אפילו מודה לערוץ 10 שנתן לו את ההזדמנות לחוות רגעים נפלאים של ביזוי עצמי, כפי שג'מצ'י, בג'נטלמניות אלגנטית, הודה לגיא זו-ארץ ברגע ההדחה, במקום שיודו לו שבכלל הסכים להשתתף בתוכנית.
לבי על אותן דמויות תמימות המוכרות בציבוריות הישראלית, שמאמינות כי השתתפותם בתוכניות ריאליטי תשיג עבורם את ה"קם בק" להם הם ייחלו, ונופלים בפח של הטלוויזיה הרעה הרעבה לרייטינג ולא ממש מתאמצת לגלות רגישות יתר כאשר כבודם העצמי נרמס.
דורון ג'מצ'י היה אגדה בתחום הספורט ואחרי שהתוכנית כיבתה את אבוקת האש שלו היא כיבתה את התקווה הגדולה שלו לזריחה מחודשת בעולם המפורסמים, חזר הביתה כואב ושבור לב ולאף אחד לא איכפת, בטח לא להפקה - שבשבילה הכושי עשה את שלו ועכשיו הוא יכול ללכת.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם