מלכוד האמהות העובדות
הנשים מהוות רוב בשוק העבודה, רק רבע מהן נושאות בתפקידים בכירים. לאחר שהן יולדות אי השוויון גדל עוד יותר. הכתובת: תנועת נעמת
היום חברות בה יותר מ-300 אלף נשים, ולרשותן תקציב בגובה 470 מיליון שקל. אחרי שתי קדנציות ועמידה ברורה לצד עמיר פרץ, שגם המליך אותה, שולח עופר עיני את טליה לבני יו"ר נעמת - שעשתה את המיטב בתנאים שנכפו עליה - הביתה.
אז מאיזו נקודה נעמת התחילה, איפה היא היום, ומה צריך לעשות כדי להפוך אותה מדודה כבדת תנועה ואזוקה לתנועה פמיניסטית רלוונטית ועצמאית?
כ-50 אחוז מעובדי המגזר הציבורי מועסקים דרך מעסיק עקיף. עובדי ועובדות קבלן. מורות, עובדות סוציאליות, מרצות, עובדות ניקיון, עובדות בנק, פסיכולוגיות, מדריכות, יותר ויותר נשים הופכות להיות עובדות עניות.
האם תנועת הנשים הגדולה בישראל יכולה להיות להן כתובת? בינתיים לא. והשאלה היא למה. נעמת הוא ארגון ענק ולו 250 מעונות, 20 בתי ספר עבור מי שנפלטו ממערכת החינוך במגזר הערבי, שני כפרי נוער, מקלט ומרכז לנשים מוכות, לשכות משפטיות ומרכזים קהילתיים. מי מנווט את האונייה הגדולה והכבדה הזאת עם כל הרכוש שעליה, ולאן היא מפליגה?
לפני עשר שנים, כשהייתה היועצת המשפטית של ההסתדרות, טלפן עמיר פרץ לטליה לבני וביקש שתתייצב לשורות נעמת. "ואז אמרתי לעצמי, מי שבוחר אלה נשים עובדות, כלומר שאני צריכה להיות מכוונת לצרכים שלהן", היא מספרת. "הסתכלתי על שוק העבודה וראיתי שהוא נגוע באי שוויון.
70 אחוז מהמועסקות בשירות המדינה היו נשים ורק 25 אחוז מהן בתפקידים בכירים, במקום שזה יהיה 50 אחוז לפחות. היחס השוויוני הלך ונעלם מלמטה למעלה. ואז התחלתי לראות את פערי השכר ושאלתי את עצמי, אם המשכורות נקבעות בהסכמים הקיבוציים, אז למה יש פערים?
עשיתי בדיקה והבנתי שמקור הפערים בתוספות הנלוות לשכר, כשההבנה הייתה שהאפליה בשכר מתעצמת אחרי הלידה, כי מגרש העבודה לא מתאים ולא תפור לעבודת נשים ברגע שהן הופכות לאמהות. חקרנו ומצאנו שגם כשאמהות לוקחות עבודה הביתה ועובדות בלילה הן לא מתוגמלות על זה כלכלית. אם עבודה מהבית הייתה מתוגמלת, אז המיתוס של להישאר בעבודה עד מאוחר היה נחלש.
לבני מוסיפה כי "היום המצב בשוק יותר גרוע. לאף אחד לא אכפת אם יש לך או אין לך ילדים. את צריכה להישאר בעבודה עד שמונה בערב, ואם לא תישארי בעבודה, את לא תתקדמי. נקודה. מול כל אלה הקמנו בנעמת מחלקת מחקר ומידע, הבאנו נתונים מהעולם ולקחנו על עצמנו להחדיר לתודעה ששוויון בין נשים וגברים הוא לא רק לטובת הנשים אלא לטובת המדינה כולה.
הבאנו מחקרים מוכחים שכלכלת מדינת ישראל יכולה לגדול בשיעור של 12 אחוז אם תגיע לשוויון מגדרי. ראיתי את כל אלה ואמרתי לעצמי: אני אגע בכל אחת מנקודות אי השוויון שקשורות לעבודת נשים".
וטליה לבני אכן נגעה בשתי נקודות משמעותיות: סוגיית גיל הפנסיה, שם
"שכחו אותנו בבית, ואנחנו לא צייצנו", היא אומרת. "לחצתי על משרד התמ?ת שנתן 350 מיליון, עיני נתן 200 מיליון שנבלעו בגירעון קודם, אולמרט- 150 מיליון , וציפי חוטובלי, יו?ר הוועדה לקידום מעמד האישה בכנסת, הוסיפה 320 מיליון לצהרונים. היום כל אישה מקבלת 300 שקל עבור ילד ראשון ו-200 שקל עבור ילד שני. זה ההישג הכי גדול שלי", מסכמת לבני.
אם נצא מנקודת הנחה הגיונית שלבני לא רוצה להגיד מילה אחת רעה על עופר עיני, הרי שלדעתן של חוקרות מגדר שעוקבות אחרי נעמת, כדי שנעמת תהפוך להיות תנועה רלוונטית, צריך לרתום לנושא את שלי יחימוביץ', פמיניסטית נאמנה לדרכה, שיכולה היום לשנות את היחסים החוקיים במשולש מפלגת העבודה-ההסתדרותנעמת כך שנעמת תהפוך עצמאית יותר ופחות מוכפפת.
שינוי כזה לא יוכל להתרחש בן לילה, הן מסבירות, בשל מספר סיבות: הראשונה, התפקיד של נעמת כממסד המנהל מעונות יום, שצריך לקיים את עצמו ברווח שבין תקצוב המעונות, שכר הלימוד בהם והשכר המאוד נמוך שמקבלות המטפלות במעונות.
ללא מקורות מימון נדיבים יותר ואוטונומיה בניהול נכסיה, נעמת לא תוכל להפוך לארגון נשים אותנטי, שכן מעמדה כמעסיקה הקופצת את ידה, ייוותר מלכודת משתקת. הסיבה השנייה היא הרמה המאוד נמוכה של מודעות פמיניסטית וסוציאלדמוקרטית המאפיינת היום רבות מהנשים המאוגדות בנעמת. הסיבה השלישית היא שלסדרת הפעילויות העכשוויות שנעשות הרחק מעין הציבור חייבת להצטרף המחויבות לעובדות עניות.
בבחירות הקרובות מתמודדות גליה וולך, בתמיכת עיני, ותמר זנדברג יו?ר הוועדה לקידום מעמד האישה בעיריית תל אביב.
אם מדברים על אישיות פמיניסטית סוציאל-דמוקרטית שתשב במקומה של טליה לבני על הכיסא, כדאי מאוד להצביע עבור תמר זנדברג, שהובילה לאחרונה את המאבק בעד תחבורה ציבורית בשבת וניצחה בו.
היא גם זאת שהובילה את המאבק נגד פתיחת מועדון החשפנות הקולוסאום, הקימה קבוצת עבודה ומחקר בנושא עסקים זעירים של נשים ובנושא הטרדות מיניות ברחוב, פתחה קורס רגישות מגדרית בגיל הרך לסייעות וגננות בגני ילדים עירוניים, הובילה מאבק לקידום נשים לתפקידים בכירים בעירייה, ושלשום פתחה במאבק נוסף: גיוס פקחי העירייה למלחמה בכרטיסי ביקור פורנוגרפיים שפזורים על המדרכות ומוצמדים למכוניות.
אם הפקחים יודעים לתת קנסות על צואת כלבים, אין שום סיבה שלא יעצרו את מפיצי הכרטיסים ויגיעו לבעלי בתי הבושת שמפיצים את כרטיסי הביקור, כדי לאכוף את החוק שמגדיר זאת כ?פסולת ציבורית".
על כל אלה מנצחת זנדברג בת ה-36 בכישרון בלתי רגיל. אבל גם היא, כמו לבני, כמו רובנו הנשים היום, תלויה ברב חובל שישיט את הספינה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם