האמת כבר לא אופציה
הבעיה האמיתית היא לא השקרים של הפוליטיקאים, אלא שכולנו הסתגלנו לנורמה הזאת. מרוב שהתרגלנו, השארנו את האמת מאחור
בשלב הזה עזבתי את רב-השיח ואיחלתי להם ליהנות מהפופקורן שהם אוכלים בזמן הסרט שהם חיים בו, אבל חוסר המיקוד ותיאורי המציאות ההזויים האחרים שנתקלתי בהם החזירו אותי למה שהתרחש פה בשבוע שעבר. אם צריך לסכם, אז רוב הזעם על מהלך ממשלת האחדות התעורר משום שלא אמרו לנו את האמת: מופז קרא לביבי שקרן ויצא שקרן בעצמו. אני אמנם פריקית רצינית של האמת, אך עדיין לא הבנתי את העצבים הגדולים על השקר במקום ההתייחסות למהות. האם זה משום שאני כבר לא מצפה מאנשים לומר אמת?
אבל הבעיה האמיתית היא לא השקרים של הפוליטיקאים, אלא שכולנו הסתגלנו לשיטה הזאת. התרגלנו לתיאורים מוגזמים ולסיסמאות ריקות כמו "ברית עם השטן" על הסכם לגיטימי, בגלל חוסר רצון אמיתי לתאר את המציאות כפי שהיא, ומשם אולי להתקדם לאנשהו.
באווירה כזאת קשה לבוא בטענות למי שמשקר. הוא פשוט נסחף עם הנורמה. זה לגיטימי לעגל פינות אם אתה מרגיש שיש לך סיבה מספיק טובה לעשות
את זה; זה לגיטימי לצעוק היום דבר אחד ולשנות את דעתך למחרת; אז למה אנחנו מזדעזעים משוטרת שאמרה שבדקה את הקריאה לזירת הרצח של גדי ויכמן, בשעה שכלל לא הגיעה למקום? נכון, לכאורה יש הבדל בין שקר מוחלט לבין שימוש בסיסמה ריקה, אבל מי אומר היום את האמת המדויקת על משהו, במיוחד אם הוא רוצה שמישהו יקשיב? מרוב שהתרגלנו להגזים, השארנו את האמת מאחור.
אנחנו אוטומטית מקצינים כל דבר, אחרת הוא נראה לנו חסר ערך, לפחות יחסית לשאר. עמוק בפנים ברור לנו שאנחנו לא משקפים את המציאות, אבל אלה כללי המשחק. כל שטות שאנחנו עושים מוגדרת כ"בריאה", וכל הפגנה מגדירה את עצמה כ"לידה" במקום להגדיר את מטרותיה. תאמינו לי, עברתי לידה, וכשיצור קטנטן שאינך מכיר בוקע לך מתוך הגוף, זה באמת לא דומה אפילו לגדולה שבהפגנות. נדמה שמרוב שכולם סביבנו קיצוניים, אנחנו מרגישים שאנחנו רק צריכים לאזן אותם כל הזמן - ולהקצין לכיוון השני.
אבל אנחנו לא צריכים מדינה שמלאה בניסיונות נואשים לאזן. אנחנו פשוט צריכים לחזור קצת לאמת. כמה מסובך זה נעשה פשוט להגיד אותה כמו שהיא במקום להתלהם ולא לשים לב שאנחנו נלחמים על שטויות. רבים מאיתנו רוצים שינוי, אבל אנחנו לא מנסים להגדיר לעצמנו בצורה רצינית מהו השינוי שאנחנו רוצים להשיג. אז איך נדע אם השגנו אותו או לא? כנראה יותר כיף לנו להתעצבן מאשר לעצור ולחשוב מה ייצא לנו מכל זה. זה עצוב, אבל זאת האמת.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם