מחכים לך בבית: פתרון לאבי לוזון
אבי לוזון ראה את כל החלומות שלו מתנפצים ואת הפאסון שלו מתנדף לחלוטין. ויש פתרון, לוזון: עזוב את אבא הלל, הכי טוב לכולם שתחזור למושבה
אבי לוזון, אתמול. איזו שנה מחורבנת צילום: דני מרון
איזו שנה מחורבנת יש ללוזון, כזו שאתה משתדל לא לאחל לשונאיך. חלום אחרי חלום הלכו פייפן, כשאתמול מכבי פ"ת, קבוצה שבנה במו ידיו והפך למותג מצליח, פשטה רגל, ואת העונה הבאה תבלה בחברת נס-ציונה ואחי נצרת. בואו נתפלל ש2013- תהיה הרבה יותר טובה לו וגם לנו.
אבי רצון ממליץ: הגיע הזמן להיפרד מיו"ר ההתאחדות
לוזון עמד דקות אחרי שהמשחק נגמר וסירב לשחרר חיוך. אוהדים עברו לידו, לחצו ידיים כדי לנחם והוא רק הודה במצמוץ עצוב. באותם רגעים היו"ר עוד שמר על פאסון ממלכתי, אבל כשירד לדשא, לנחם שחקנים, הוא שחרר לחץ על הצלם הראשון שביקש להנציח את הרגע. המוצב האחרון של המשפחה נפל.
פ"ת היתה תלויה אתמול בטובות מאחרות, בתקווה שזה יספיק. אוהדים הצטופפו ליד הסלולארי, כמו לפני אותה הצבעה באו"ם בכ"ט בנובמבר. ב"ש? יס. עוד פעם יס. כשהתברר שבית"ר ירושלים מרימה ידיים בנגב, החליטה מועצת המנהלים ביציע לפעול בניגוד לאמנת ז'נבה ולהסכמי אוסלו, ולהתחנן לנס קטן מהפועל פ"ת. האיתות מקרית-אליעזר אכן עשה את שלו, אוראל אדרי יקבל הנחה למנוי בעונה הבאה, אולי אפילו יזכה לבעיטת פתיחה.
מעגלי הורה ספונטניים החלו להתפתח משמאלנו, בקבוקי הקאווה עמדו בהיכון לקראת החגיגות. עוד לא אבדה תקוותנו. רק בעיה אחת עמדה בין הגשמת החלום של משפחת לוזון לבין המציאות האפרורית. הבקעת שער קטן, מהלך הרואי שיציל עונה שלמה. מרעי היה עצבני, שוב הכדור לא הגיע לו בול לרגל, וטל בן-חיים מוכשר מוכשר, אבל התעקש להיכנס עם הראש בקיר. ארבעה ימים לפני, בארנה של עכו, הם היו כל-כך חדים וממוקדים, והנה ביום פקודה העצבים דיברו והסרבול הקשה על רגליים.
רמה"ש באה משוחררת וכדי לשחק. בספסל שלה ישב שייע פייגנבוים, מאמן שראה בקריירה כמה חלומות נשברים בזמן פציעות. את המראה שלו בימק"א, ממרר בבכי, מחובק על-ידי שוטר, לא אמחק כל כך מהר.
מנגד עמד משה סיני דרוך וניסה בכוח
לשנות את מהלך הכדור. גם את השער שלו, באותו מגרש ירושלמי, שהרס לבית"ר אליפות, לא אשכח. זה הכדורגל האמיתי. לא נותנים מתנות, לא מתחשבים ביריבה ולכן עדיף שלא לחכות לניסים כששעון החול הולך ואוזל.
הפועל פ"ת בסוף חטפה בראש וב"ש ניצחה. את המחצית השנייה הקהל במושבה בילה בספירה איטית לאחור. יודעים שם שלרדת זה כואב, אבל לעלות זה במיוחד קשה. תשאלו את משפחת ארקין, שהשקיעה מיליונים בהפועל ר"ג ועדיין צריכה לרדוף אחרי אבו סובחי והגרושים.
אבל הבעיה הגדולה של פ"ת היא שהאיש שיכול לשקם מתעקש לשבת ברחוב אבא הלל בר"ג, וקודם כל צריך לחשוב איך הוא מרים את עצמו. וכמו שלוזון נשמע בשעת צערו, הוא הוכיח שהכי טוב לכל הצדדים שיחזור הביתה, שם לפחות מחכים לו.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם